תרומת הדשן
תרומת הדשן היא היא מצווה שעניינה הרמת הדשן מעל גבי מזבח העולה בכל יום.
נאמר בתורה: 'ולבש הכהן מידו בד ומכנסי בד יהיו על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח'[1].
מכאן למדים חז"ל, שתרומת הדשן מצות עשה היא ועבודה מעבודות הכהונה[2].
ארבע פייסות היו מפייסים בכל יום במקדש, הפיס הראשון לתרומת הדשן, והזוכה בפיס זכה בסידור המערכה ובסידור שני גזרי עצים מחתה מלאה גחלי אש מהמזבח החיצון למזבח הקטורת להקטיר עליה קטורת[3].
מצות התרומה
כהן שרצה לתרום את המזבח, היה צריך להשכים ולטבול ולהיות מוכן להשתתף בפיס[4]. מי שזכה להרים את הדשן, תורם ולובש בגדים פחותים מבגדי כהונה, לצורך הרמת הדשן[5]. יש אומרים שרשות בידם ללבוש בגדים פחותים, אך יכולים להרים את הדשן גם בבגדי כהונה רגילים[6]. הכהן התורם את הדשן, מוזהר על ידי אחיו הכהנים שלא ליגע בשום כלי שרת עד אשר יקדש ידיו ורגליו מן הכיור, ולאחר שקידש ידיו ורגליו לקח מחתת כסף הנתונה בין הכבש והמזבח בצד מערב, ועולה לראש המזבח ומפנה את הגחלים לכאן ולכאן, וחותה מן הגחלים המעוכלות היטב לתוך המחתה[7]. יש אומרים שהתרומה צריכה להיעשות בעיקר מאיברי הקרבנות שנתעכלו היטב[8]. לאחר שחתה יורד הכהן עם מחתת הגחלים לכבש ופונה למטה לצד שמאלו שהוא מזרח ופונה לצפון ומהלך עשר אמות עד שמגיע למקום הדשן שם נותן את תרומת הדשן[9].
זמן תרומת הדשן
בכל יום תורמים את הדשן משיעלה עמוד השחר, ובשעת הצורך כל הלילה כשר לתרומת הדשן, ולכן ביום הכיפורים היו תורמים את הדשן בחצות הלילה, משום חולשתו של הכהן הגדול, מכיוון שעובד כשהוא צם, נתנו לו שהות לנוח בין עבודה לעבודה. וברגלים שהקרבנות מרובים, תורמים את הדשן עוד בסוף האשמורה הראשונה של הלילה[10]. יש אומרים שמצות תרומת הדשן, לכתחילה היא כל הלילה, במידה ויש דשן[11].
מהלכות תרומת הדשן
יש אומרים שצריך להרים את הדשן בכמות של קומץ[12], ויש אומרים בשיעור כזית[13].
זר שהרים את הדשן עובר בלאו ולוקה[14].
הערות שוליים
- ↑ ויקרא ו, ג.
- ↑ יומא כג, ב. רמב"ם תמידין ומוספין ב, י. ספר המצות עשה ל. חינוך מצוה קלא.
- ↑ יומא כב, א. רמב"ם תמידין ומוספין ד, ה.
- ↑ משנה תמיד א, ד. רמב"ם תמידין ומוספין ו, א.
- ↑ יומא כג, ב. רמב"ם תמידין ומוספין ב, י.
- ↑ כך משמע מרש"י יומא יב, ב. ד"ה 'את השחקים'.
- ↑ משנה תמיד א, ד. רמב"ם תמידין ומוספין ב, יב.
- ↑ ריטב"א יומא יב, ב. המובא בכסף משנה תמידין ומוספין ב, יב.
- ↑ משנה תמיד א, ד. רמב"ם תמידין ומוספין ב, יב.
- ↑ יומא כ, א. רמב"ם תמידין ומוספין ב, יא.
- ↑ תוספות יומא כ, ב. ד"ה 'אלא'.
- ↑ יומא כד, א. והרמב"ם השמיט ולא כתב את הכמות.
- ↑ ירושלמי יומא ב, א. ושם נאמר עוד שצריך לשייר מהדשן על המזבח לאחר ההרמה.
- ↑ יומא כד, א. כדעת ת"ק רמב"ם ביאת מקדש ט, ח.