פסולי המוקדשים

פסולי המוקדשים הם בהמות שהוקדשו ונפסלו על ידי מום, או שנפסלו במהלך הקרבתם. המושג 'פסולי המוקדשים' עניינו, בהמות שהוקדשו לקרבן ואחר כך נפל בהם מום. כמו כן בהמות שהוקדשו, ובמהלך הקרבתם אירע בהם פגם או פסול המונע מלהשלים את הקרבתם.

הלכות אחדות נאמרו בבהמות פסולי המוקדשים:

א. אסור להקריבם על גבי המזבח.

ב. אסור לאכול קדשים שנפסלו.

ג. יש לשרוף את פסולי המוקדשים.

ד. יש לפדות קרבנות שנפסלו כשנפל בהם מום קבוע.

הגדרתם

פסול מחמת מום

סוג אחד של פסולי המוקדשים הוא בהמות שנפל בהם מום קבוע.

פסול במהלך ההקרבה

סוג שני של פסולי המוקדשים הוא בהמות שנפסלו בתהליך הקרבתם. פסול בתהליך ההקרבה מתחלק לשניים:

סוג אחד - פסולים שנפסלו במחשבה.

סוג שני - קרבנות שנפסלו במעשה.

פסול שבמחשבה

פסול שבמחשבה - הוא קרבן שהעובד חשב מחשבת חוץ לזמנו, מחשבת חוץ למקומו, ובחלק מן הקרבנות גם מחשבת שלא לשמה. מחשבה פוסלת זו התקיימה באחת מארבע העבודות:

א. שחיטה.

ב. קבלת הדם.

ג. הולכת הדם.

ד. זריקת הדם.

פסול שבמעשה

פסול שבמעשה - עשוי להתרחש בשלבים השונים של ההקרבה: בשחיטה, בקבלת הדם, בהולכתו, ובזריקתו על המזבח, וכגון שההולכה נעשתה על ידי זר ונפסל הקרבן.

פסול שאינו מחמת מום וגם לא מחמת עבודה הפוסלת

סוג שלישי של פסולי מוקדשים, הם קרבנות שנפסלו בשל תערובת שאין לה תקנה עם בהמות אחרות, או קרבנות שנטמאו. כמו כן בשר קרבן שנותר לאחר זמנו, או שיצא מחוץ למקדש.

דיני פסולי המוקדשים

האיסור לאכלם

כל קרבן פסול, בין שנפסל במחשבה ובין שנפסל במעשה, וכן קדשים שהוטל בהם מום, כל זמן שלא נפדו, אסור לאכול מהם, והאוכל ממנו כזית במזיד לוקה, שנאמר: "לא תאכל כל תועבה".

המצוה לשורפם

ערך מורחב – שריפת פסולי המוקדשים

מצוה לשרוף את כל הקדשים שנטמאו, כמו שנאמר: "והבשר אשר יגע בכל טמא, לא יאכל, באש ישרף", וכן מצוה לשרוף את הפיגול, והנותר, וכל פסולי המוקדשים.

חיוב פדיונם

כל פסולי המוקדשים נפדים, כלומר, כל הקדשים שנפל בהם מום ולא נשחטו עדיין, מצוה לפדות אותם ולהוציאם לחולין. באשר לכסף המתקבל יביא בהמה תמימה במקום זאת שנפסלה.

שריפת פסולי המוקדשים בבית הדשן מחוץ לירושלים בציור נראים כהנים השורפים בשר פסולי המוקדשים שנפסלו להקרבה. מדובר בבשר שיצא מחוץ לירושלים ונשרף בבית הדשן שמחוץ לעיר.