קדשי קדשים

קדשי קדשים: הקרבנות שנתקדשו בקדושה חמורה.

בחלק מן הקרבנות המובאים בעזרה נאמר בתורה הביטוי – 'קודש קדשים', כגון, לעניין קרבן חטאת, קרבן אשם, וכן לעניין מנחה, ככתוב: "קדש קדשים היא [המנחה] - כחטאת וכאשם". הגדרה זו באה להבדיל בין הקרבנות הללו שקדושתם חמורה, ובאה לידי ביטוי בכמה ענייני הלכה, לבין הקרבנות שקדושתן קלה יותר, הנקראים בדברי חז"ל – 'קדשים קלים'.

קרבנות הנכללים בהגדרה 'קדשי קדשים'

בציור נראה כהן העומד בצפון העזרה, לקראת הבאת קרבנות שהם 'קדשי קדשים'. בידיו מחזיק הכהן כבשים שנועדו להקרבה - חטאת ואשם - שהם בגדר 'קדשי קדשים' ונשחטים בצפון. המנחה המונחת לפניו מיועדת להקרבה, ונאכלת על ידי הכהנים בתחומי העזרה בלבד.

בנוסף לקרבנות דלעיל המוגדרים כ'קדשי קדשים', מונים חכמים סידרה של קרבנות אחרים, למרות שלא נאמרה בהם הגדרה מפורשת בפסוק בעניין זה. כגון, קרבן עולה, וכן זבחי שלמי ציבור המובאים בחג השבועות. כן נכללים בהגדרה זו קרבנות העוף, והם חטאת העוף ועולת העוף.

עוד כוללת הגדרה זו את לוג שמן של מצורע, שתי הלחם ולחם הפנים.

מהלכות קרבנות קדשי הקדשים

בניגוד לקדשים קלים, הנשחטים בכל מקום בעזרה, שחיטת קדשי הקדשים וקבלת דמם כשרה בצפון העזרה בלבד. קדשי הקדשים מותרים באכילה לזכרי כהונה בלבד, אך לא לזרים ולא לנשים. באשר לאכילת בשר קדשי קדשים לא הותר לאוכלו אלא בתחום העזרה המקודשת. שיעור זמן האכילה שנקבע לכהנים לאכול את בשר הקרבן, או את סולת המנחה, הוא יום ולילה, כלומר, היום בו הוקרב הקרבן, והלילה שאחריו, וחכמים הגבילו את הזמן עד חצות. באשר לעורות קדשי הקדשים - אלו ניתנים לכהנים, שלא כמו עורות קדשים קלים, הנשארים ברשות בעל הקרבן.