שיתין
שיתין: חלל תחת מזבח העולה, שהיין המתנסך על המזבח יורד אליו. יש להבחין, בין ארבעה מיני 'שיתין' המוזכרים בדברי חז"ל: האחד - 'שיתין' שכרה דוד: השני - 'שיתין' המשמשים כבריכת אגירה בתחתית המזבח: השלישי - ניסוך המים אל ה'שיתין היורדים ומחלחלים עד התהום'. הרביעי: ה'שיתין' מקום העבודה בהר המוריה שהוא יסודו של עולם. האחד - 'שיתין' שכרה דוד: בגמרא מתואר שדוד כרה את ה'שיתין', כלומר את יסודות המקדש בסלע ההר כהכנה לבניין ההיכל והעזרות. בעניין זה שואלת הגמרא: "חמש עשרה שירי המעלות הללו שבתהילים - כנגד מי אמרם דוד?" ומשיבה, שבשעה שכרה דוד שיתין כלומר, בשעה שחפר את היסודות למקדש, הגיע במהלך החפירה למי תהום שהתחילו לעלות כלפי מעלה, ואיימו להציף את העולם. לפי המתואר שם, התייעץ דוד באחיתופל, וכתוצאה מהתייעצות זו, כתב את השם המפורש על פיסת חרס, השליך אל התהום, ובכך שבו מי התהום למקומם במעבה האדמה. עם זאת, סבר דוד, שראוי להעלות את מפלס המים מן התהום בו הם נמצאים עד סמוך לפני הקרקע, כדי שיתברכו פני האדמה ביבולים. עמד דוד ושורר את חמש עשרה שירי המעלות, ועם כל מזמור ששר, הלכו המים ועלו בהדרגה עד סמוך לפני הקרקע, ובכך נתברכה הארץ ופירותיה. בעקבות מעשה זה, התקינו במקדש חמש עשרה מדריגות, במקום המחבר בין 'עזרת נשים' ל'עזרת ישראל' בפתח שער ניקנור. על חמש עשרה מעלות אלה, עומדים הלויים ואומרים שירה, ומזמרים לפני ה' בעת שמחת בית השואבה, כדי שיתברך העולם בתקופת גשמי החורף הקרובה[1]. זה מה שנאמר במשנה, שהלויים עומדים בשיר: "בכנורות ובנבלים ובמצלתיים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר, על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים", ומנין המדרגות הוא: "כנגד חמש עשרה 'שיר מעלות' שבתהילים"[2]. השני - 'שיתין' המשמשים כבריכת אגירה בתחתית המזבח: 'שיתין' במובן שני, - הוא 'שית' בלשון חז"ל - שנועד לאגירת היין של הנסכים, וכן לאגירת המים של ניסוך המים. מדובר במערכת שתחילתה - ספלי הכסף והנקבים שבראש המזבח. בהמשכה נעשו צינורות שדרכם זרם היין בגוף המזבח, וסיומה ב'שית', שנחצב בתחתית המזבח, והיין היה 'שותת' לשם, וכן המים שניסכו הכהנים על גבי המזבח. ובלשון המשנה: "למטה ברצפה באותו הקרן, מקום היה שם אמה על אמה, וטבלא של שיש, וטבעת היתה קבועה בה, שבו יורדין ל'שית' ומנקין אותו"[3]. בעניין 'שית' זה אומרת הגמרא: "לול קטן [ארובה, מעבר] היה בין כבש למזבח, במערבו של מזבח, ואחת לשבעים שנה פרחי כהונה יורדים לשם, ומלקטין משם יין קרוש, שדומה לעיגולי דבילה"[4]. וכתבו הראשונים, ש'שיתין' אלו שימשו גם להולכת דם הקרבנות: "בקרן מערבית דרומית היו שני נקבים כמין שני חוטמין דקין, והן הנקראין 'שיתין', שהדמים יורדין בהן, ומתערבין באותה הקרן באמה ויוצאין לנחל קדרון"[5].
'שיתין' - המחוללין ויורדים עד התהום' מדברי חז"ל עולה, שהיו 'שיתין' מתחת לקרקעית המקדש, והם חללים שדרכם זרמו מי ניסוך היין אל התהום. בציור נראה אחד החללים שנחשפו מתחת לקרקעית הר הבית. השלישי - ניסוך המים אל ה'שיתין היורדים עד התהום': לדעת כמה מחכמי התלמוד, ניסוך המים לא נעצר ב'שית' שתחת המזבח, אלא מים אלו המשיכו את דרכם אל 'שיתין' מסוג שלישי, אלו הן ה'שיתין' – "המחוללין ויורדים עד התהום"[6]. מדברי חז"ל עולה, ש'שיתין' אלו הם חלל טבעי במעבה האדמה, שנוצר 'מששת ימי בראשית'. מעבר זה היה מוליך ומחבר בין ה'שיתין' מעשה ידי אדם, שנחצבו בתחתית המזבח כמאגר לנסכי היין והמים, לבין התהום שבמעמקים, כדרשת הגמרא שם : "'אשירה נא לידידי... ויבן מגדל בתוכו' - זה מזבח. 'וגם יקב חצב בו' – אלו ה'שיתין'"[7] וכדרשת חז"ל שם: "'שיתין' מששת ימי בראשית נבראו, שנאמר: 'חמוקי ירכיך כמו חלאים, מעשה ידי אמן'.. אלו ה'שיתין'... שמחוללין ויורדים עד התהום. 'מעשה ידי אמן' - זו מעשה ידי אומנותו של הקב"ה". חז"ל מבחינים בין חלקי ה'שיתין', האחד, המצוי ב'ירך' המזבח ובתחתיתו אלה הם ה'שיתין' מעשה ידי אדם, אשר נועדו לאגירת היין והמים. לעומת זאת יש 'שיתין', שהם חלל המוליך מן המזבח אל התהום, אלו נעשו בידי שמים ו'נבראו מששת ימי בראשית'. וכוונת חז"ל לומר, שאותם 'שלשה לוגין מים' שבצלוחית הזהב, השפעתם מרובה, ומחלחלים ויורדים עד התהום, כדי להביא ברכה לכלל המים בעולם". הרביעי: ה'שיתין' מקום העבודה שהוא יסודו של עולם: אחד המאמרים בדברי חז"ל, הדן בנושא ה'שיתין', נותן מובן רביעי למושג זה, וכלשון 'תנא דבי רבי ישמעאל': "'בראשית' - אל תקרי – 'בראשית', אלא 'ברא - שית'"[8]. מילת הפתיחה של התורה מקפלת בתוכה רעיון יסודי, ולדעת חז"ל הכוונה היא לאחד הדברים שנבראו בראשית הבריאה, זה ה'שיתין', כלומר, ראשית יצירת העולם החלה במקום העבודה במקדש. כך מובא ב'מדרש הגדול': "ממקום ה'שיתין' - נברא העולם"[9], ומבואר בדברי חז"ל, שהמושג 'שיתין', עניינו 'יסוד' ו'בסיס'. זה עניינה של 'אבן השתייה', שעליה אמרו חז"ל, "שממנה הושתת [ונתייסד] העולם"[10]. הווה אומר: 'אבן השתיה' היא ה'שיתין', והיא 'יסוד' העולם והבסיס לקיומו. ומבואר בראשונים: "פירוש 'שתיה' - יסוד. ולפי האמת, מקום ה'עבודה' הוא יסוד העולם, כמו שהזכירו חז"ל בתחילת 'אבות'"[11]. עוד כתבו בהסבר משנה זו: "שבהבאת הקרבנות תמידות תקינות העולם, וסדירות מציאותו על האופן היותר שלם"[12], ולכן העולם עומד על העבודה. נמצא, שהמושג 'שיתין' במובן הרביעי עניינו מקום קדש הקדשים והמזבח, שבמקום זה מתקיימת העבודה במקדש[13]. ה'שיתין' בצד המזבח לצבירת היין של ניסוך היין בציור נראים פרחי הכהונה כשהם מוציאים מן ה'שית' שבצד המזבח את היין שהצטבר מניסוך היין ומניסוך המים על גבי המזבח. לפי המתואר בדברי חז"ל היין שנקרש התגבש לגושים, כמין עיגולי דבלה ומשם יצא לשריפה. לשיטת הרמב"ם בצד 'שית' זה, הוכן 'שית' נוסף שאליו התכנס דם הקרבנות, ומשם יצא באמת המים לנחל קידרון.
הערות שוליים
- ↑ עיין סוכה נג, א.
- ↑ סוכה נא, ב. ראה 'מחזור המקדש' לסוכות פרק י, וכן מחזור המקדש לחג השבועות חלק ב, פרק י.
- ↑ מידות ג, ג; ראה סוכה מט, א ורש"י שם ד"ה 'בין כבש למזבח', וד"ה 'ושורפין אותו בקדושה'; משנה מידות ג, ג. וראה רמב"ם מעשה הקרבנות ב, א, ותמידין ומוספין י, ז, והשגת ראב"ד ודברי נושאי הכלים בהל' מעשה הקרבנות שם.
- ↑ סוכה מט, א; ועיין בערך 'לול'.
- ↑ רמב"ם בית הבחירה ב, יא; ובפירוש המשנה מנחות ו, ב; ומעילה ג, ג; ומידות ג, ג; ומשמע מדבריו שם שדם הקרבנות היה יורד דרך שיתין אלה. והרבה תמהו עליו (ראה פירוש היעב"ץ להל' בית הבחירה שם, וראה ספר המפתח שם). וראה שערי היכל לזבחים עמ' תצח, כיצד נקבים אלה מתיישבים עם הדין שהמזבח יהיה אטום כאדמה (זבחים סא, ב) וכיצד החלל שתחת המזבח מתיישב עם הדין שהמזבח יהיה מחובר לאדמה (זבחים שם).
- ↑ סוכה מט א.
- ↑ ישעיהו ה, א.
- ↑ סוכה מט, א; בראשית א, א.
- ↑ בראשית א, א.
- ↑ יומא נד, ב.
- ↑ רמב"ם בפירושו למשנה ביומא ה, א.
- ↑ אבות א, א.
- ↑ וראה ערך אבן השתיה.