הקטרת הקטורת
מצות הקטרת הקטורת על מזבח הזהב שבהיכל.
מצות עשה להקטיר קטורת על המזבח הפנימי, הוא מזבח הזהב שבהיכל. המצוה מתקיימת פעמיים בכל יום, בבוקר ובין הערביים, שנאמר: "והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבקר בבקר, בהיטיבו את הנרות יקטירנה, ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה"[1]. נחלקו מוני המצות בעניינה: רוב הראשונים מונים את הקטורת של שחרית ושל ערבית למצוה אחת[2], ויש מי שמנה את שתי ההקטרות לשתי מצות, לפי שאינן מעכבות זו את זו, וזמנה של זו אינו זמנה של זו[3]. עיקר עניינה של מצות הקטורת, שיעלה עשנה וריחה, כמו שכתוב בקטורת של יום הכפורים: "וכסה ענן הקטורת"[4], כלומר, זו מטרת המצוה. הקטרת הקטורת מכפרת על ישראל, שנאמר באהרן: "ויתן את הקטורת ויכפר על העם"[5].
המקטיר
הקטרת הקטורת בכל יום כשרה בין בכהן גדול ובין בכהן הדיוט[6], ואף על פי שנאמר: "והקטיר עליו אהרן קטורת סמים"[7], אין המצוה בכהן גדול דווקא, אלא המצוה מתקיימת אף בכהן הדיוט. הדבר נלמד מהדלקת הנרות, שנאמר בה – "יערוך אותו אהרן ובניו", הווה אומר, אף כהן הדיוט כשר להדלקת המנורה, וממילא כשר גם להקטרת הקטורת[8]. זר שהקטיר קטורת חייב עליה מיתה, ומשיקטיר כזית חייב[9].
פייס מיוחד להקטרת הקטורת
בין הפייסות שתיקנו במקדש התקינו פייס מיוחד עבור מקטיר הקטורת, הוא הפייס השלישי בסדר עבודת התמיד. הממונה מכריז בפני כל אנשי בית אב של משמרת הכהונה העובדים באותו יום: "חדשים לקטורת - בואו והפיסו!"[10] כלומר, מי שלא הקטיר קטורת מימיו יבא ויפיס! בעקבות קריאתו מתקבצים אנשי בית אב סביב הממונה ויפיסו, ומי שיצא בפייס זה ראשון הוא הזוכה בהקטרת הקטורת[11]. באשר להקטרת הקטורת בעבודת התמיד של בין הערבים עורכים פייס מיוחד עבור מקטיר הקטורת, שכן, שאר הכהנים שזכו בעבודת תמיד של שחר, הם שעושים את עבודת התמיד של בין הערביים, חוץ מעבודת הקטורת, שנבחר לכך כהן אשר טרם עבד בעבודה זו. בפייס זה משתתף כל מי שלא הקטיר קטורת מעולם מאנשי אותו בית אב. אם כבר הקטירו הכהנים כולם בעבר, הכהן שזכה בקטורת בשחרית הוא גם המקטיר את קטורת בין הערביים[12].
הכהן ממלא את חופניו מן הקטורת שב'בזך' שבידיו. המילוי נעשה מעל פני ה'כף', היינו הקערה, כדי שאם יפלו פירורים מן הקטורת יפלו לכף, והכהן המסייע יחזיר אותם אל 'מלוא חופניו'.
הכנת המזבח והגחלים להקטרה
חמישה כהנים עוסקים בהקטרת הקטורת בהיכל:
שנים ראשונים הם המדשן ומביא הגחלים. כהן ראשון, הוא זה שזכה בדישון מזבח הפנימי. הכהן נכנס להיכל בעת פתיחת שעריו עם שחר, ובידו הטני, שהיה "דומה לתרקב[13] גדול של זהב"[14]. כהן זה מפנה את אפר המזבח אל הטני ומנקה את מזבח הזהב. כהן שני, זה שהרים את תרומת הדשן בראש המזבח בשחרית, נטל מחתה של כסף ועלה לראש המזבח[15]. מחתה זו היתה של ארבעה קבים[16], ובה היה נוטל את הגחלים, ולא היתה של זהב, לפי שהתורה חסה על ממונם של ישראל, וחתיית גחלים באש המערכה שוחקת את הכלי ומחסרתו[17]. את הגחלים היה נוטל ממערכה שניה[18] של מזבח החיצון[19]. פינה הכהן את הגחלים שבמערכה אילך ואילך, ומילא מחתה המכילה ארבעה קבים של גחלים[20]. ירד מעל המזבח, ועירה את הגחלים לתוך מחתה של זהב[21]. מחתה זו היתה מכילה שלשה קבים של גחלים בלבד[22], ולכן נתפזר ממנה בשעת העירוי קב גחלים[23]. את הגחלים שהתפזרו היה מכבדן לאמת המים שבעזרה[24]. הכהן נכנס להיכל עם מחתת הזהב, ומפזר את הגחלים על מזבח הזהב, ומרדד ושוטח, ומשתחוה ויוצא[25].
הכהן המקטיר וקרובו המסייע בהקטרה
הכהן השלישי מתוך החמישה, הוא הזוכה בהקטרת הקטורת. כהן זה, נוטל עמו כהן אחר שהוא אוהבו או קרובו ללוותו ולסייעו בעבודה, והמסייע -הרי זה כהן רביעי. היה המקטיר נוטל את הכף – כמין קערה – "והכף דומה לתרקב גדול של זהב מחזיק שלשת קבים, והבזך מונח בתוך הכף כשהוא מלא וגדוש קטורת, וכיסוי היה לו לבזך מלמעלה"[26]. הכהן השלישי המקטיר, נוטל את הבזך מתוך הכף, נותן את הכף לאוהבו[27] - הכהן הרביעי שנכנס עמו – וזה נוטלו ומשתחוה ויוצא[28]. כהן חמישי הממונה על עבודת הכהנים במקדש, מכריז ואומר: 'הקטר!'[29] אם היה המקטיר כהן גדול, הממונה אומר לו: "אישי כהן גדול הקטר!" בעקבות הכרזתו, פירשו הכהנים והעם מן ההיכל ומבין האולם והמזבח[30]. ומפני שהיה הכהן מקטיר לראשונה, היו מלמדים אותו - "ואומרין למקטיר: הזהר שלא תתחיל [לפזר בסמוך] מלפניך, שלא תיכוה, ומתחיל ומשליך הקטורת על האש בנחת כמי שמרקד סולת, עד שתתרדד על כל האש"[31], והעשן עולה ומיתמר, ומשנעשתה המצוה השתחוה ויצא[32].
שיעור ההקטרה
כמה קטורת מקטירים בכל יום? - משקל מאה דינרים, חמישים בבוקר וחמישים בין הערבים[33], שהם - מחצית מנה בבוקר ומחצית בין הערביים[34]. שיעור זה של מחצית מנה בבוקר ומחצית בין הערבים יש מן הראשונים סוברים שהוא מדרבנן, כי מן התורה די בכזית, ויש סוברים שהלכה למשה מסיני הוא שיעור זה, אלא שבדיעבד אם לא הקטירו אלא כזית שחרית וכזית בין הערביים יצאו[35].
סדר ההקטרה
כאמור לעיל, הקטרת הקטורת מתקיימת בעת הטבת הנרות, שנאמר: "בהיטיבו את הנרות יקטירנה" עם זאת, באשר לסדר המדויק, של הקטרת הקטורת בשחרית נחלקו תנאים, שכן, הלכה היא, שבבוקר צריכים לחלק את הטבת הנרות לשנים, זאת, באמצעות עבודה אחרת. לדעת חכמים, ההפסקה נעשית באמצעות הקטרת הקטורת, שהיתה לאחר הטבת חמש נרות שבמנורה ולפני הטבת שני הנרות האחרונים[36]. למדו זאת מן הפסוק, שנאמר: "בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות - יקטירנה"[37], שלאחר הטבת חמשה נרות יקטירו קטורת בהיכל[38]. ואילו לדעת אבא שאול ההפסקה בהטבת הנרות מתקיימת על ידי זריקת דם קרבן התמיד, ולדעתו הקטרת הקטורת מתקיימת לאחר הטבת שני הנרות האחרונים. להלכה נפסק כחכמים[39]. באשר להקטרת הקטורת של בין הערבים, זו, לדברי הכל, מתקיימת לפני הדלקת הנרות, שנאמר: "ובהעלת אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה"[40], ופירושו, שבעת ובעונה אחת עם הדלקת הנרות תהא נקטרת הקטורת, ותימורת עשן הקטורת עולה מעלה עם עליית האש בנרות המנורה[41]. קטורת של בין הערבים מקטירים אותה כסדר שהקטירו בבוקר, וכלשון הראשונים: "כסדר שעושים בכל יום בבוקר כך עושים בין הערבים"[42].
קטורת זרה
כהן שנכנס להיכל והקטיר קטורת, וחיסר אחד מסממניה - חייב מיתה עליה, שהרי אין זו הקטורת האמורה בתורה אלא 'קטורת זרה'[43]. אפילו שחיסר מן הקטורת 'מעלה עשן', שאינו נמנה על אחד עשר הסממנים – חייב מיתה, שנאמר: "ולא ימות - כי בענן אראה על הכפורת"[44], ובהעדר 'מעלה עשן' אין 'ענן'[45]. כהן שהקטיר קטורת אחרת על מזבח הזהב שבהיכל, כגון, ששינה את סממניה, או שהיא נדבת יחיד או רבים – לוקה[46], שנאמר: "לא תעלו עליו קטורת זרה ועולה ומנחה"[47]. כמו כן, כהן שהקטיר ביום הכיפורים כזית מן הקטורת של קדש הקדשים על מזבח הזהב שבהיכל, חייב מיתה[48].
מעולם המחשבה
הקטורת במקדש על שום מה?
"כאשר היו שוחטים במקום המקודש בהמות רבות בכל יום, ומחתכין בו הבשר, ושורפין ורוחצין בו הקרב והכרעים, אין ספק שאילו היו מניחים אותו על זה הענין היה ריחו כריח מקומות הבשר. מפני זה, ציוה להקטיר בו הקטורת שתי פעמים בכל יום, בבקר ובין הערבים, להטיב ריחו וריח בגדי כל העובד בו. כבר ידעת אמרם (תמיד ג, ח): 'מיריחו היו מריחים ריח פיטום הקטרת. אמר רבי אליעזר בן דגלאי: עזים היו לבית אבא בהר מיכוור והיו מתעטשות מריח פיטום הקטורת'. וזה גם כן ממה שמעמיד [ומחזק] יראת המקדש. אבל אם לא היה לו ריח טוב... היה מביא בלב האדם הפך ההגדלה, כי הנפש תתרחב מאד לריח הטוב... ותתרחק מן הריח הרע ותברח ממנו". (מורה נבוכים ג, מה).
מהלכות הקטרת הקטורת
הקטרת הקטורת מצותה על מזבח הפנימי, הוא מזבח הזהב שבהיכל, עם זאת, אם נעקר המזבח ממקומו, מקטירים קטורת במקום בו עמד המזבח[49]. נפגם המזבח אין הדבר מעכב בהקטרה[50]. לא הקטירו הכהנים קטורת בבוקר, יקטירו בין הערביים, ואפילו היו מזידים[51]. כשלא הקטירו קטורת בבוקר ומקטירים אותה בין הערביים, אמר רבי שמעון, שכולה היתה קריבה בין הערביים, היינו כל המנה של הקטורת - אפילו של שחר, מביאים אותו בין הערבים. להלכה נפסק, שמקטירים חצי מנה בלבד[52]. קטורת שפקעה מעל המזבח, אפילו היו אלה חתיכות ניכרות של קטורת ונפלו ארצה, אין מחזירים אותן[53]. הקטרת קטורת התמיד, שמצותה בהיכל על מזבח הזהב, נוהגת ביום הכפורים כבשאר ימות השנה, אלא שהמקטיר היה הכהן הגדול בלוית הכהנים המסייעים בהקטרה[54].
מן המדרש
"חדשים לקטורת - בואו והפיסו"
הסברים שונים ניתנו לדברי המשנה ביומא (ב, ד) מדוע קרא הממונה ל'חדשים' בלבד להשתתף בפייס. אחת הסיבות האפשריות לכך, זו העובדה שעבודה זו היתה נחשבת מאד. שכן, היא נעשית בעזרת חמישה כהנים, והכהן מקטיר כשהוא לבדו בהיכל. כמו כן, הכל מתרחקים, אפילו מ'בין האולם והמזבח'. לאור העובדה שהיתה זו עבודה מכובדת, לכן חפצו הכל לזכות בה. בגמרא ביומא (כו, א) מובא טעם נוסף, ש"הקטורת מעשרת". זה לשון הרמב"ם בפירוש המשנה: "היו הכהנים מתברכים בהקטרת הקטורת, והיו אומרים, שכל מי שמקטיר קטורת מתעשר ומתרבה הונו... ולפיכך כל מי שהקטיר קטורת לא היו מניחים אותו להקטיר קטורת פעם שניה... אלא מקבצין לפייס הקטורת כל מי שלא הקטיר קטורת כלל, ולפיכך אומר [הממונה]: 'חדשים לקטורת - בואו והפיסו'". מדברי הספרי נראה, כי רבים מן הכהנים זכו לעושר ונכסים, זאת, בזכות הקטרת הקטורת של הכהן הגדול בקדש הקדשים, כמו כן, בזכות הקרבת עולות על גבי המזבח. זה לשון הספרי (דברים פרק לג): "'ישימו קטורה באפך' - זו קטורת שלפני לפנים" - בקדש הקדשים. "'וכליל על מזבחך' - אלו איברי עולה" - העולה כליל על אש המזבח. "'ברך ה' חילו' - בנכסים! מיכן אמרו: רוב כהנים עשירים הם. משום אבא הדורש אמרו: הרי הוא אומר (תהלים לז, כה): 'נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם' - זה זרעו של אהרן". הווה אומר, לא רק המקטיר קטורת מתעשר, אלא כלל הכהנים. וראה תוספות במנחות (נ, א).
מדברי חז"ל
הקטורת מכפרת על מעשה שבחשאי
"מניין לקטורת שמכפרת? שנאמר: 'ויתן את הקטורת ויכפר על העם', ותנא דבי רבי ישמעאל: על מה קטורת מכפרת? - על לשון הרע! מאי טעמא? יבוא דבר שבחשאי - ויכפר על מעשה חשאי" (זבחים פח, ב). עבודת הקטורת היתה עבודה הנעשית בחשאי בהיכל, שכן, לא היה הכהן מקטיר את הקטורת עד שפרשו הכהנים מן ההיכל והעם כולו פרש מ'בין האולם והמזבח'. הכהן נותר לבדו בהיכל, ככתוב: "וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו" (ויקרא טז, יז). בדומה לכך גם בענין לשון הרע, דרכם של בני אדם לומר זה לזה דברים בלחש מפה לאוזן. כך אירע במגיפה שבאה על ישראל בעקבות פרשת קורח, זו באה עליהם כתוצאה מדברי לשון הרע של קורח על משה ואהרן: "מדוע תתנשאו על קהל ה'?" אף ישראל באו בטרוניא כנגד משה ואהרן, באמרם: "אתם המיתם את עם ה'!" בכך הביאו על עצמם מגיפה שהמיתה אלפים מישראל. לא נפסקה המגיפה עד שנטל אהרן את הקטורת, ועמד בין המתים ובין החיים והמגיפה נעצרה. מכאן למדו חכמים את כוחה של הקטורת לכפר על לשון הרע.
הערות שוליים
- ↑ שמות ל, ז - ח. רמב"ם תמידין ומוספין ג, א.
- ↑ ספר המצוות לרמב"ם עשה כח; סמ"ג עשין קסז; החינוך מצוה קג.
- ↑ הרמב"ן בסוף מנין מצות לא תעשה.
- ↑ ויקרא טז, יג; חזון איש זבחים סימן כ, א; על פי הירושלמי ביומא ב, ב.
- ↑ במדבר יז, יב; יומא מד, א.
- ↑ זבחים פח, ב.
- ↑ שמות ל, ז.
- ↑ שמות כז, כא; ורמב"ן שם.
- ↑ רמב"ם ביאת מקדש ט, ד.
- ↑ תמיד ה, ב.
- ↑ רמב"ם תמידין ומוספין ד, ז.
- ↑ רמב"ם תמידין ומוספין ד, ח.
- ↑ כלי שיש לו תכולה של שלשה קבים.
- ↑ משנה תמיד ג, ו.
- ↑ תמיד ה, ה.
- ↑ רמב"ם עבודת יום הכיפורים ב, ה; מאירי יומא שם.
- ↑ יומא מד, ב; ורש"י שם.
- ↑ עיין ערך 'מערכות'.
- ↑ רמב"ם תמידין ומוספין ג, ה.
- ↑ משנה יומא ד, ג; רמב"ם תמידין ומוספין ב, יב; ושם ג, ה.
- ↑ תמיד ה, ה.
- ↑ יומא מג, ב.
- ↑ פירוש המשנה לרמב"ם יומא ד, ד.
- ↑ משנה תמיד ה, ה.
- ↑ משנה תמיד ו, ב. רמב"ם תמידין ומוספין ג, ה; ושם ד, ה.
- ↑ משנה תמיד ה, ד.
- ↑ משנה תמיד ו, ג.
- ↑ רמב"ם תמידין ומוספין ג, ז.
- ↑ תמיד ל, ב. רמב"ם שם הלכות ד, ז, ח.
- ↑ רמב"ם תמידין ומוספין ג, ט.
- ↑ תמיד לג, א. רמב"ם תמידין ומוספין ג, ח.
- ↑ רמב"ם תמידין ומוספין ג, ט.
- ↑ רמב"ם תמידין ומוספין ג, ב.
- ↑ משנה יומא ד, ד.
- ↑ תוספות כריתות ו, ב; ד"ה המפטם.
- ↑ יומא יד, ב; ורש"י ד"ה לא ייטיב.
- ↑ שמות ל, ז.
- ↑ רמב"ם תמידין ומוספין ו, ד.
- ↑ רמב"ם תמידין ומוספין ו, ד.
- ↑ שמות ל, ח.
- ↑ יומא טו, א; ומאירי שם.
- ↑ רמב"ם תמידין ומוספין ו, יא.
- ↑ שמות ל, ט; רמב"ם כלי מקדש ב, ח.
- ↑ ויקרא טז, ב.
- ↑ רמב"ם עבודת יום הכיפורים ה, כה.
- ↑ מנחות נ, ב; רמב"ם כלי המקדש ב, יא.
- ↑ שמות ל, ט.
- ↑ רמב"ם עבודת יום הכפורים ה, כו.
- ↑ תוספתא פסחים פרק ח.
- ↑ עיין פסחים צו, א; ורש"י ד"ה שלשה מזבחות.
- ↑ רמב"ם תמידין ומוספין ג, א.
- ↑ פירוש המשנה לרמב"ם מנחות ד, ד.
- ↑ רמב"ם תמידין ומוספין ג, ב.
- ↑ רמב"ם עבודת יום הכיפורים ד, א.