הערב שמש
הערב שמש: הזמן משקיעת השמש עד צאת הכוכבים. בתום זמן זה הותר לטמא שטבל ונטהר לאכול קדשים.
קראת אכילת תרומה או קרבנות שלמים, וכן לאכילת קרבן פסח ושאר קרבנות שהובאו ברגלים, היה צריך להכין גם כלים רבים לאכילה, ולטהר אותם מטומאתם. בציור נראים אנשים הבאים לבית הטבילה עם כליהם הרבים, בעת העליה לרגל לטהר את הכלים מטומאתם. טבילה זו נעשתה בידיעה, שאין הכלים ניתנים לשימוש אלא לאחר הערב שמש, כלומר צאת הכוכבים. מאידך גיסא, אדם שהתכונן להשתמש בכלים אלה לאכילת תבשילים של פירות מעשר שני, היה רשאי להשתמש בכלים אלו מיד לאחר הטבילה, שכן, אכילת מעשר שני אינה מחייבת הערב שמש.
אדם מישראל שנטמא בטומאת הגוף, כגון, שנגע בנבלת בהמה וכד', וטבל במקוה, ועומד לגשת לאכילת קדשים, דהיינו, אכילת בשר קרבן שלמים, או בשר קדשים אחר, אינו נטהר בטבילתו טהרה שלמה ואסור באכילה, כיון שעדיין טומאתו עליו. אדם זה שטבל במקוה נקרא 'טבול יום'[1], ואמרה תורה, שטהרתו נשלמת רק עם שקיעת השמש וצאת הכוכבים, אזי נטהר טהרה שלמה ורשאי לאכול מן הקרבן. אם אכל מן הקרבן בטרם שקעה השמש ובטרם החשיך היום, אינו עובר בכך על איסור כרת כשאר הטמאים, שהרי הוקלשה טומאתו[2], עם זאת, כיון שעדיין מקצת טומאה עליו ואכל מן הקדשים - עובר על איסור לאו ולוקה[3]. כך גם כהן שטבל במקוה, לא יאכל תרומה עד שתשקע עליו השמש ויצאו הכוכבים, ואם אכל אינו חייב כרת אך חייב מלקות, שכן, עדיין מקצת טומאתו עליו[4].
'הערב שמש' - לאכילת תרומה, חלה וביכורים
כאמור, הערב שמש נאמר בתורה לענין אכילת האדם מן התרומה והקדשים, וכן פסול קדשים במגע, שכן הצריכה התורה 'הערב שמש' לטמא שטבל, אף בטרם יגע בתרומה. כגון 'טבול יום', שהיתה לפניו קדירה מליאה משקין, ונגע בה, אם היה משקה תרומה - המשקין פסולין[5]. 'הערב שמש' נאמר אף לענין כלים שנטמאו וטבלו אותם במקוה, שאם טרם שקעה השמש ונגעו הכלים במאכל ומשקה של תרומה - התרומה נפסלת. אדם וכלים שנטמאו באב מאבות הטומאות, וטבלו במקוה, הרי הם בגדר 'שני לטומאה'[6], וכך דינם להלכה עד 'הערב שמש'. לפיכך אם נגעו באוכלין ומשקין של תרומה - נעשתה התרומה 'שלישי לטומאה' ונפסלת[7]. החלה, הניתנת לכהן כאחת ממתנות כהונה אף היא נקראת 'תרומה'[8], ודינה לכל דבר כתרומה[9], ממילא, דינה לענין 'הערב שמש' כדין התרומה[10]. כך גם הביכורים הניתנים לכהן, צריכים 'הערב שמש' כתרומה[11], שאף הם נקראים 'תרומה', שנאמר: "'ותרומת ידך'[12] - אלו ביכורים"[13].
'הערב שמש' - והכניסה למקדש
נאמר בתורה: "והיה לפנות ערב ירחץ במים, וכבוא השמש יבוא אל תוך המחנה", ואמרו חז"ל, שה"מחנה" הנזכר בפסוק – זה 'מחנה שכינה' , כלומר, שהטמא חייב לצאת מחצר אהל מועד, ואינו חוזר לתחום מחנה זה גם אם טבל, אלא ב'הערב שמש'[14], "וביאת שמשו מעכבתו מלהיכנס ל'מחנה שכינה'"[15]. אדם שנכנס ל'מחנה שכינה' – לעזרה - והוא טבול יום, זאת, בטרם שקעה השמש - חייב כרת[16]. המושג 'הערב שמש' לא נאמר בקשר ל'מחנה לויה'[17][./הערב_שמש#cite_note-הערה17-17 [17]], לפיכך, אדם שנטמא, טובל במקוה ורשאי להכנס ל'מחנה לויה' - כלומר, להר הבית, אף בטרם שקעה השמש ויצאו הכוכבים[18]. עם זאת, גזרו חכמים מעלה מיוחדת בעזרת נשים, לבל יכנס טבול יום לעזרה זו שבהר הבית, וכלשון חז"ל: "עזרת נשים מקודשת ממנו [מהר הבית] שאין טבול יום נכנס לשם"[19].
מצוות שהטמא טובל להן - ואינו צריך הערב שמש
מצינו מצוות בתורה שהמקיימן טובל לטומאתו ואינו צריך הערב שמש. כגון, הטובל במקוה לאכילת מעשר שני – טובל ואוכל, ואינו צריך 'הערב שמש'[20], שנאמר: "ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים"[21]. כך גם הכהן השורף את הפרה האדומה בהר המשחה, טובל ועולה מן המקוה ועוסק מיד בשריפתה, ואינו צריך הערב שמש[22]. כמו כן, כהנים העוסקים בשריפת פרה אדומה - מתחילה ועד סוף - היו חכמים מטמאים אותם, ואחר כך טובלים הכהנים לטומאתם, ולמרות שהם טבולי יום, כשרים הם מיד למעשה שריפת הפרה. כך גם העוסק בהזאת אפר פרה על טמא מת, והיה צריך המזה לקדש את המים שבכלי באפר הפרה שנותן על המים, ולהזות מאפרה על הטמא, אף המזה עולה מטבילתו ומזה, ואינו צריך הערב שמש[23]. וכך למדו חז"ל בפסוק, שזה שנאמר בפרשת פרה אדומה "איש טהור"[24], כוונת המושג "טהור" – טהור למעשר שני, שטובל במקוה ונטהר[25].
'הערב שמש' – הגדרתו
'הערב שמש' אינו נקבע עם שקיעת השמש, שכן, מלשון הפסוק עולה, שיש שני שלבים ב'הערב שמש', ככתוב: "ובא השמש וטהר"[26]. השלב הראשון הוא עצם שקיעת השמש במערב. בשלב שני באה 'טהרת' השמש, כלומר, כיון, שהיום טרם 'נטהר' מן האור לגמרי, באה המלה "וטהר" ומלמדת, שיש להמתין עד ש'יטהר' העולם מאור השמש. שלב זה הוא צאת הכוכבים, שהוא "גמר ביאת השמש"[27], ובהופעת הכוכבים 'נטהר' העולם מאור השמש ומתחיל הלילה[28]. וכך מובא בהלכה: "אין הטמאים אוכלין בתרומה עד שיעריב שמשן [בשלב ראשון] ויצאו שלשה כוכבים בינוניים [בשלב שני]. וזה העת - כמו שליש שעה אחר שקיעת החמה, שנאמר: 'ובא השמש וטהר' - עד שיטהר הרקיע מן האור – 'ואחר יאכל מן הקדשים'"[29].
עקב ההקלות שהתקינו חז"ל בדין 'טבול יום' בעת הכנת הפרה האדומה בהר המשחה, התעורר חשש, שמא יבוא הציבור לזלזל בעניני טהרה. לפיכך הקימו חכמים לשכה מיוחדת בהר הבית, הנקראת 'לשכת בית האבן' עבור משכנו של הכהן השורף את הפרה. העובדה, שבבית זה הנהיגו חומרות רבות בעניני טהרה, בכך, שהיו שם כלים שאינם מקבלים טומאה כלל, שכן העמידו בה "כלי גללים, כלי אבנים וכלי אדמה", שאינם מקבלים טומאה. באופן זה למד הציבור את הצורך להיות זהיר, הן בהלכות פרה אדומה, והן בהלכות 'טבולי יום' הטעונים 'הערב שמש'
מעולם ההלכה
בית הטבילה בהר המשחה – עבור כהנים העוסקים בשריפת הפרה
בעיית 'הערב שמש' תפסה מקום מרכזי בהכנות לשריפת פרה אדומה, וכן בעת הכנת מי חטאת, להזות מאפר הפרה על טמאי מת הבאים להטהר מטומאתם. לפי המתואר בדברי חז"ל, התפתח ויכוח בין הפרושים לצדוקים בשאלה, האם הכהנים העוסקים בהכנת אפר פרה אדומה, צריכים להיות 'מעורבי שמש'. כלומר, כהן שנטמא, האם רשאי לעסוק בעבודת שריפת הפרה, בטרם שקעה השמש, או שמא צריך להמתין עד שתשקע עליו השמש וייצאו הכוכבים, זאת, כשאר הטמאים הניגשים לאכול מן הקדשים? הצדוקים טענו כי אין להתיר לכהן 'טבול יום' לגשת לשריפת הפרה, ואילו הפרושים החזיקו בקבלה שבידיהם, שכהן 'טבול יום' כשר לשריפת פרה אדומה. הפרושים תמכו את דבריהם בדרשת הפסוק, שנאמר בפרשת פרה אדומה: "'והזה הטהור על הטמא'[30] - לימד על טבול יום שכשר בפרה"[31].
לחיזוק המסורת והקבלה ממשה רבינו, וכדי להוציא מדעת הצדוקים, נקטו הפרושים בכמה צעדים פומביים, כמתואר במשנה (פרה ג, ז) שהיו מטמאים באופן מכוון את כל הכהנים העומדים לעסוק בשריפת הפרה. רק לאחר שטבלו הכהנים ועלו מן המקוה, ניגשו לשחיטה, לשריפה ולהכנת האפר בעודם 'טבולי יום'. מובא במשנה[32], שמשום כך הכינו בהר המשחה בית טבילה מיוחד עבור הכהנים העוסקים בפרה. וכך מובא בהלכה: "לפיכך היו בית דין בבית שני, מטמאין את הכהן השורף את הפרה בשרץ וכיוצא בו, וטובל, ואחר כך עוסק בה, כדי לבטל דברי אלו הזדים [הצדוקים] שמורים מהעולה על רוחם - לא מן הקבלה"[33]. עוד מובא בהלכה, שחכמים הנהיגו לטמא את כל הכלים הנדרשים להכנת מי אפר הפרה להזאה, וכן כלים המיועדים לאיחסונו של האפר לטהרת הטמאים, כמו כן, טמאו כלים שנועדו להעברת האפר ממקום למקום[34]. לאחר שטימאו אותם והטבילום - השתמשו בהם ככלים טבולי יום בהתאם לצורך.
'בית האבן' במקדש – כחומרה יתירה לבל יזלזלו בפרה אדומה ובהלכות טבול יום
מול ההקלות שהתקינו חז"ל בדין 'טבול יום' בעת הכנת הפרה האדומה - להוציא מלבם של צדוקים - עמדו חכמים והחמירו במקדש, והכינו לשכה מיוחדת הנקראת 'בית האבן'. בית זה נועד למשכנו של הכהן השורף את הפרה, באופן שיהיו בבית זה כל חומרות הטהרה, והעמידו שם כלי אבן שאינם מקבלים טומאה. כך היא לשון המשנה: "שבעת ימים קודם שריפת הפרה, היו מפרישין כהן השורף את הפרה מביתו ללשכה שעל פני הבירה [המקדש] צפונה מזרחה, ו'לשכת בית האבן' היתה נקראת. ולמה נקרא שמה 'לשכת בית האבן'? - שכל מעשיה בכלי גללים, בכלי אבנים, ובכלי אדמה"[35]. ושואלת הגמרא, מדוע הרבו בכל מיני כלי אבן, ופירסמו את המקום בשם 'בית האבן'? ומשיבה: כיון שטבול יום כשר להכנת אפר הפרה, ולשחוט ולשרוף אותה בהר המשחה, לכן התקינו חכמים את כל מערכת כלי האבן למיניהם במקדש - כלים שאינם מקבלים טומאה, והרבו זהירות יתר סביב הכהן שורף הפרה – "כי היכי דלא ליזלזלו בה". כלומר, כל זה נעשה שלא יבואו לזלזל בטהרת העוסקים בפרה אדומה, כמו כן, לא יבואו להקל ראש בהלכות 'טבולי יום' הטעונים 'הערב שמש'.
הערות שוליים
- ↑ כלים א, ה: "חזר להיות טבול יום - אסור בקדש ובתרומה" עיין שם.
- ↑ מעילה ח, ב.
- ↑ רמב"ם פסולי המוקדשים יח, יד.
- ↑ ויקרא כב, ז; ורש"י שם. יבמות עד, ב.
- ↑ רמב"ם שאר אבות הטומאה י, ה.
- ↑ עיין ערך 'ולדות הטומאה'.
- ↑ רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה י א – ג.
- ↑ במדבר טו, כו.
- ↑ פירוש המשנה לרמב"ם, חלה שם.
- ↑ משנה חלה א, ט.
- ↑ ביכורים ב, א; ועיין רמב"ם ביכורים ג, ה.
- ↑ דברים יב, יז.
- ↑ ספרי שם ויבמות עג, ב.
- ↑ דברים כג, יב; ורש"י שם.
- ↑ ספרי דברים כג, יב.
- ↑ רמב"ם ביאת מקדש ג, יד.
- ↑ זאת מן התורה, ראה ערך 'מחנה לויה' וכן 'חצר החדשה'.
- ↑ רש"י פסחים צב, א; ד"ה 'וא"ר יוחנן'. ועיין גמרא שם סח, א.
- ↑ משנה כלים א, ח.
- ↑ רמב"ם מעשר שני ג, ד.
- ↑ ויקרא כב ו.
- ↑ פרה ג, ז.
- ↑ רמב"ם פרה אדומה א, יג.
- ↑ במדבר יט, ח; ושם יח.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ ויקרא כב, ז.
- ↑ רש"י ברכות שם א, ד"ה 'משעת'.
- ↑ ראה ברכות ב, ב; וראה רש"י ברכות שם ד"ה 'אידכי'. וראה רשב"א ברכות שם, שכתב בדעת רש"י שנטהר היום מן השמש. ועי' ערוך ערך 'אך' א: "'וטהר – היום, כלומר, פנה היום".
- ↑ רמב"ם הלכות תרומות ז, ב.
- ↑ במדבר יט, יט.
- ↑ עיין יומא מג, ב.
- ↑ משנה פרה ג, ז.
- ↑ רמב"ם פרה אדומה א, יד.
- ↑ רמב"ם פרה אדומה א, יד – טו.
- ↑ משנה פרה ג, א.