לינה - בקרבן
לינה - בקרבן משמעותה פסול קדשים שלא הקריבום במשך כל הלילה.
קרבן שהקריבו הכהנים ביום והשהו את אימורי הקרבן מלהעלותם לראש המזבח ולהקטירם, כמו כן איברי העולה שלא העלום על המזבח ביום הקרבתם - הלכה היא, שבלילה שלאחריו – נפסלו בפסול 'לינה'. כך גם קדשים שנתקדשו בכלי שרת ולא הקריבום עד הבוקר – נפסלו בלינה.
אברים ואימורים
מדין תורה, כל קרבן שנזרק דמו על המזבח, יש להקטיר את אבריו או אמוריו על המזבח בו ביום או בלילה שלאחריו[1] - עד עמוד השחר[2], שנאמר: "זאת תורת העולה, היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר"[3], ואמרו חכמים: "מלמד שכל הלילה כשר להקטרת חלבים ואימורים"[4]. דין זה אמור לא רק לעניין קרבן עולה אלא גם לגבי קרבן שלמים, חטאת, ושאר הקרבנות שרק אימוריהם קרבים, שיש להקטיר את האמורים כל הלילה. אולם אם עלו לראש המזבח ושהו שם, כתבו הראשונים בעניין זה: "אברים וחלבים וקמצים שלנו בראשו של מזבח... אם לא ירדו [מראש המזבח] מקטירין אותן לעולם[5].
לינת אברים בקרבן פסח
בעניין קרבן פסח מצינו, שאם הכהנים לא הקטירו את האמורים והם לנו עד הבוקר - עוברים הכהנים בלא תעשה, וכתבו הראשונים בעניין זה: "המניח אמורים [של קרבן פסח] ולא הקטירן, עד שלנו ונפסלו בלינה - הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר: 'לא ילין חלב חגי עד בקר', ואף על פי שעבר - אינו לוקה לפי שאין בו מעשה"[6].
בציור מימין נראים כהנים העולים למזבח עם שחר כדי להכין את אש המערכה, ולסדר את האברים שלנו בראש המזבח ולא נתעכלו בלילה, ולפיכך סודרו בצידי המערכה. משמאל נראה ה'מוכני', אשר לפי אחת מן הדעות בגמרא היה גלגל גדול, שבאמצעותו הורידו את הכיור לבור מים שבמקדש למשך הלילה כדי שלא ייפסלו מימיו בלינה.
אברים שטרם נתעכלו
אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב - אם מפני שלא ניתנו על אש המערכה, או שלא הספיקו להתעכל, מסלקם לצידי המזבח סמוך לבוקר בעת עריכת העצים למערכה, ואם אין צדדים מחזיקים סודרם על הסובב או על הכבש עד שסודר את המערכה ומחזירם למערכה[7]. וכתבו הראשונים שלכתחילה יש להניח אותם סמוך למערכה: "איברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב [מסדרים את עצי המערכה] ונותנין אותן בצידי מערכה גדולה"[8].
קדשים שנתקדשו בכלי שרת
כל דבר שנתקדש בכלי שרת ושהה כל הלילה – נפסל בלינה, כגון מים שהתקדשו בכיור, שאם לא השתמשו בהם כל היום והלילה שאחריו – נפסלו בלינה ואסור להשתמש בהם. לפיכך עשה בן קטין 'מוכני' לכיור, כדי שלא יהיו מימיו נפסלים בלינה[9]. ה'מוכני' היה כמין מכונה וגלגל, והיו משקעים את הכיור ערבית בבור מים בקרקע המקדש ומעלים אותו שחרית מן הבור[10]. וראה ערך 'כיור' וערך 'מוכני', שם נדון הנושא של פסול בלינה. לאור האמור, יש להקפיד לעשות ברזים בכיור באופן שלא תישאר שארית של מים בכיור עם לילה.