כלי מתכות

כלי מתכות: כלים בעלי דינים מיוחדים בדיני המקדש וקודשיו. אחד החומרים המרכזיים מהם עשויים הכלים השונים במקדש הוא המתכת, שכן, חובה לעשות את כלי השרת במקדש דווקא ממתכת ולא מחומרים אחרים. למתכת דינים מיוחדים בדיני טומאה וטהרה וכדלהלן. בנוסף לכלי השרת שנועדו לעבודה בעזרה, היו במקדש עוד כלים רבים – כלי קודש וכלי חול – שהיו עשויים אף הם ממתכת, וכגון בלשכת בית אבטינס – עושי הקטורת, וכן בלשכת עושי לחם הפנים ועושי המנחות, שם היה בית מאפה ותבשיל, ובו כלי מתכת לרוב. העולה מן האמור, כי יש לכלים אלו דינים מיוחדים, כגון: דיני הגעלת כלים בכלי מתכת המשמשים לבישול הקרבנות, איסור צליית בשר הפסח בכלי מתכת, ועוד. כלי שרת אינם נעשים אלא ממתכת: הלכה היא, שכלי השרת במקדש חייבים להיעשות דווקא ממתכת, ואם נעשו מחומרים אחרים פסולים לעבודה. כך כתבו הראשונים: "המנורה וכליה, והשולחן וכליו, ומזבח הקטורת וכל כלי שרת, אין עושין אותן אלא מן המתכת בלבד. ואם עשאום של עץ, או עצם, או אבן, או של זכוכית - פסולין". 'כלי שרת' הוא כלי המוקדש על ידי כהנים וישראלים באמירה בפה, ומייעדים אותו לשימוש קבוע לעבודת המקדש ובכך מתקדש בקדושת דמים. בנוסף להקדש באמירה, מתקדש הכלי בעבודה הראשונה הנעשית בו בעזרה, ובעבודה זו מתקדש הכלי בקדושת הגוף. נחלקו ראשונים; מהי העבודה המגדירה כלי כ'כלי שרת', וממילא לצורך עבודה זו יש לעשות את הכלי ממתכת: יש אומרים, שרק כלי המשמש ל'עבודה' הטעונה כהן ובגדי כהונה – הוא המוגדר ככלי שרת. ויש אומרים, שגם דברים שאינם גוף העבודה אלא אחד מצורכי עבודה, אף כלים אלה מוגדרים ככלי שרת. הדוגמא שנדונה בראשונים אלו, היא ה'קלפי'. כלי זה משמש להגרלה על השעירים ביום הכיפורים. מעתה; לדעה הסוברת שמשעה שהוקדש כלי הקלפי, הרי הוא בגדר כלי שרת, ולשיטה זו אין לעשות קלפי מעץ, אלא יש לעשותו ממתכת ככל כלי שרת. לעומת זאת, לחולקים וסוברים שכלי הקלפי אינו מוגדר ככלי שרת – ממילא, ניתן לעשותו מעץ. חליל של עץ – קולו ערב משל מתכת אחד מכלי העץ אשר שימשו במקדש לצורך עבודה ולא לעבודה עצמה היה החליל, כמובא בערכין (י, ב): "אבוב [חליל] היה במקדש; חלק היה; דק היה; של קנה היה; ומימות משה היה. ציוה המלך וציפוהו זהב - ולא היה קולו ערב, נטלו את ציפויו והיה קולו ערב כמות שהיה". טומאה וטהרה בכלי מתכות: נאמר בתורה: "אך את הזהב ואת הכסף את הנחושת את הברזל את הבדיל ואת העופרת כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר...". פסוק זה מדבר על טהרת הכלים שהובאו משבי ארץ מדין, שם לימדה התורה, שכל כלי מתכת יש להכשירו בטרם אכילה. חכמים למדו מפסוק זה הלכה נוספת גם לעניין טומאה וטהרה, שכל כלי מתכת טמא מדין תורה, בין אם יש לו בית קיבול ככלי, ובין אם אין לו בית קיבול, כגון שיפודי ברזל וכדו'. כמו כן, בין אם מדובר בכלי מתכת גדול, כגון ארון מתכת, שאין מזיזים אותו ממקומו, ובין אם מדובר בכלי מתכת קטן ומיטלטל – שני סוגים אלו מקבלים טומאה. המתכות המקבלות טומאה הם: זהב, כסף, נחושת, ברזל, בדיל ועופרת, שכאמור, כל אלו נזכרו במפורש בפסוק, ללמדך שמה שלא נזכר אינו טמא. התנאים לקבלת טומאה בכלי מתכות: גמר מלאכה – כלי מתכת מקבל טומאה, בתנאי שנגמרה מלאכתו, ולא חסר בו שום מעשה להשלמת הכלי, לעומת זאת, מתכת גולמית אינה מקבלת טומאה. שם בפני עצמו – כלי מתכת שיש לו שם משלו – הרי הוא טמא. מאידך, כלי שאין לו אלא שם לוואי - אינו מקבל טומאה. כגון: מכסה של סיר, למכסה אין שם בפני עצמו, אלא נקרא על שם הסיר אותו הוא מכסה, ומצינו "כף וכיסויו", היינו כף הקטורת והכיסוי שלה, וממילא כיסוי זה אינו נטמא. לפיכך הריהו כ'מקצת כלי' ואינו מקבל טומאה. כך גם קנה מנורה, והמנורה עשויה פרקים – לקנה מצד עצמו - אין שם בפני עצמו, אלא קרוי על שם המנורה – לפיכך אינו מקבל טומאה. כלי העומד בפני עצמו - שיהא הכלי עומד בפני עצמו, ולא מחובר לדבר שאינו מקבל טומאה, כגון: צינור, הקבוע ומחובר לקרקע – הוא אינו מקבל טומאה. וכן מנעול ושאר דברים המתחברים לדלת - אינם מקבלים טומאה. כלי עשוי לאדם ולא לבהמה – שרשראות לנוי וכדומה, העשויות לאדם - מקבלות טומאה. אך כלי מתכת העשוי לצורך בהמה, כגון: זוג, טבעות וכדומה - אינם מקבלים טומאה. דינים מיוחדים בשאר כלי מתכות שבמקדש: כאמור, יש במקדש כלים נוספים על כלי השרת, ואף הם עשויים ממתכת, כמו כן, אפילו כלי חול העשויים במקדש גם הם עשויים ממתכת. דוגמאות לכלים אלו, ניתן למצוא ב'מטבח' שבמקדש שם נזכרו: מחבתות, סירים, סכינים ומזלגות כשרובם שייכים למקדש ועל כן מוגדרים ככלי קודש. מיעוטם שייכים לכהנים שהביאו אותם מבתיהם, ועל כן הם כלי חול. כלים אלו, משמשים למטרות שונות, כגון, לבישול הקרבנות ואכילתם. לאור האמור, יש לנהוג בהם ככל כלי מתכות. כן יחולו עליהם הלכות בהיותם כלי מתכת, ואם נתבשל בהם דבר אסור יש ללבן אותם באש, או להגעילם ברותחין. כן יש למנוע אכילת בשר קרבנות שנבלע בכלים אלה, ודינו – 'נותר' – האסור באכילה. כך גם באשר לקרבן פסח השונה משאר הקרבנות במקדש, בכך, שאסור לצלותו באמצעות שיפוד או על גבי רשת ממתכת, שכן, אמרה תורה "צלי אש" - הבשר צריך להיצלות ישירות על ידי האש ולא באמצעות דבר אחר. הקלפי – האם יש לו דין 'כלי שרת'? נחלקו חכמים בשאלה, מה דינו של הקלפי האם הוא מוגדר ככלי שרת, ולפיכך יש לעשותו ממתכת, או שמא הקלפי אינו אלא כלי עזר לצורך העבודה, ולכן ניתן לעשותו מעץ? והלכה היא שהוא כלי של חול (רמב"ם עבודת יום הכיפורים ג, א) וניתן לעשותו מעץ (ראה תמונה). בימי בית שני עשו אותו מעץ אשכרוע (יומא לט).