מנחת כהן

מנחת כהן היא מנחה של חובה או נדבה שמביא כהן, ודינה בשריפה על גבי המזבח.

הכהן מביא מנחות שונות למקדש, כגון, מנחת נדר או נדבה, וכן מנחת חוטא. מנחתו אינה נאכלת על ידי הכהנים כשאר המנחות, אלא מעלים אותה להקטרה על אש המערכה.

מנחת כהן

נאמר בתורה:

וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל:

— ויקרא ו, טז

מכאן למדו חז"ל את דין המנחות שמקריב הכהן, שבניגוד למנחה שמביא אדם מישראל, בה הכהן קומץ את המנחה ומקטיר את הקומץ למזבח, ושאר המנחה נאכלת לכהנים, לא כן במנחת כהן, בה הכל מוקטר על אש המזבח.

מנחת כהנת

בת ישראל שנישאה לכהן, דין המנחה שהיא מביאה כדין מנחת כהן, ומנחתה מוקטרת ונשרפת כולה ואינה נאכלת. מאידך, בת כהן שנישאה לישראל, מנחתה נאכלת כדין מנחת ישראל, ואינה נשרפת, שנאמר: "מנחת כהן" - ולא מנחת 'כהנת'. מסיבה זו, גם בת כהן שאינה נשואה, מנחתה נאכלת כדין מנחת ישראל.

מנחת כהן – נשרפת על אש המערכה
בציור נראה הכהן שהביא את מנחתו למקדש, כשהוא שורף את כל המנחה על אש המערכה. זאת בניגוד למנחה שמביא אדם מישראל, שרק קומץ ממנה נשרף.  

השתתפות הכהנים במנחות הציבור

דין מנחת כהן שהיא נשרפת, נאמר דוקא לגבי מנחות יחיד, אבל במנחות ציבור, כגון, העומר, שתי-הלחם ולחם-הפנים. מנחות אלו אינן נשרפות, למרות שהכהנים משתתפים בנתינת מחצית השקל לקנייתן. דין מנחות אלו שהן נאכלות לכהנים.

בראי מחשבת ישראל

מנחת כהן נשרפת – על שום מה?

"טעם שריפת מנחת כהן [שנשרפת על אש המערכה] מפני שכל כהן יש לו [רשות] להקריב קרבנו בעצמו, ויהיה אם כן מביא מנחה [כנדבה ולבסוף] אוכל אותה הוא בעצמו, וכאילו לא עשה דבר! כי מנחת יחיד [שהיא מנחת סולת מועטת] לא היה קרב ממנה [על המזבח] אלא לבונתה וקומץ. ולא די מיעוט זה הקרבן, אלא שיאכלנו מי שהביאו?! - ולא ייראה אם כן עבודה כלל! - מפני זה היא נשרפת". מורה נבוכים ג, מו.