בית ראשון
בית ראשון הוא בית ה' שנבנה על ידי שלמה בהר המוריה בירושלים.
עם סיום תקופת נדידת המשכן בארץ ישראל הוחל בבנין בית המקדש בירושלים, על ידי דוד ושלמה. באשר למשכן, הקרשים, היריעות, האדנים וכו', אלו נגנזו 'תחת מחילות של היכל'[1]. תיאור המקדש שבנה שלמה מובא בהרחבה בתנ"ך[2]. מובא בפוסקים, כי תיאור זה יש לו משמעות להלכה, שכן, הבית השני והשלישי נבנים במתכונת הבית הראשון שבנה שלמה כמפורש במלכים[3]. מידות הבית הראשון הן המתכונת הקבועה לכל בית מקדש שיקום בעתיד, הדומה במבנהו למתכונת מקדש שלמה. עם זאת היו במקדש שלמה כמה דברים המיוחדים למקדש זה, וכגון, עמודי יכין ובועז שהוצבו מצידי הכניסה להיכל, כמו כן 'הים שעשה שלמה', וכך גם באשר למספר הכלים בהיכל. כשם שהיו שינוים בפרטים במקדש שלמה, כן יתכנו שינויים בפרטים במקדשים הנבנים במהלך הדורות[4]. בית זה נתייחד בהשראת השכינה שבתוכו, כגון, ירידת אש משמים ביום חנוכתו, וכך גם בחמישה דברים אחרים שנמנו בדברי חז"ל[5]. הבית הראשון עמד על תילו ארבע מאות ועשר שנים ושימשו בו שמונה עשר כהנים גדולים[6].
ההכנות לבנין הבית - על ידי דוד[7]
לאחר מאות שנים בהן נדד המשכן וארון הברית במקומות שונים בארץ, שם לו דוד למטרה להקים את בית המקדש במקומו הקבוע בירושלים. ומתואר בפסוקים ובדברי חז"ל, כיצד הגיעו דוד ושמואל למסקנה בדבר מקומו המדויק של המקדש בהר המוריה[8]. בעקבות המגפה בה נפלו שבעים אלף מישראל קונה דוד את גורן ארוונה, ובונה את המזבח בהר המוריה[9], שם מכריז דוד: 'זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל!'[10] כלומר, מעתה, הר המוריה הוא המקום הבלעדי להקרבה[11].
הכנות אחרות שנעשו על ידי דוד
א. דוד חפר את יסודות המקדש[12].
ב. קידש את רצפת העזרה[13].
ג. חילק את הכהנים לעשרים וארבע משמרות[14].
ד. באשר ללויים - חילק אותם לשוערים ומשוררים[15] ועוד[16].
בסיום דברי דוד לשלמה במעמד קהל ישראל, מוסר דוד לשלמה את התכנית המפורטת של בית המקדש, המתוארת ב'מגילת בית המקדש', באומרו: 'הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל'[17], כלומר, הכל כתוב לפרטיו במגילה[18].
בנין המקדש בידי שלמה
בהמשך להוראת דוד אביו, ניגש שלמה להקמת המקדש. לשם כך, מכנס שלמה את הגרים שנותרו מעמי הארץ לאחר כיבושי דוד. שלמה סופר אותם, ומחלק אותם: שבעים אלף מופקדים על ההובלה - 'נושא סבל', ושמונים אלף 'חוצב בהר'[19]. כן מזמין שלמה אצל חירם מלך צור עצי ארזים מן הלבנון. לסיוע בעבודת כריתת הארזים שולח שלמה עשרת אלפים איש ללבנון מדי חודש[20]. עוד ביקש שלמה מחירם שישלח לו אומנים למקצועות מיוחדים לבנין המקדש וליצירת הכלים[21]. חירם שולח לשלמה עצי ארזים בדוברות בים[22], ושלמה מעלה את העצים מים יפו לירושלים באמצעות אלפי סבלים. כך גם הסיעו הסבלים 'אבנים גדולות אבנים יקרות'[23] מן המחצבות בהרי ירושלים אל מקום המקדש. המאמץ שהושקע נשא פרי ובתום שבע שנים עמד הבית בתפארתו[24]. חנוכת המקדש החלה בשביעי בתשרי ונמשכה גם ביום הכיפורים[25] ונסתיימה בשמיני עצרת[26].
תיאור הבית מידותיו וצורתו
הבית נחלק לשלושה חלקים: קדש הקדשים, ההיכל, והאולם[27].
קדש הקדשים: אורכו עשרים אמות ורוחבו עשרים אמות ואף קומתו עשרים אמות[28].
ההיכל: אורכו ארבעים אמות ורוחבו עשרים אמות וקומתו שלושים אמות[29].
האולם: אורכו עשרים אמות ורוחבו עשר אמות[30], ואילו קומתו מאה עשרים אמה[31].
הבית על שלשת חלקיו היה בתוך העזרה, היא ה'חצר הפנימית' המקיפה את ההיכל בחומה סביב. חומה זו נבנתה משלושה נדבכים של אבן גזית ועל גביהם נדבך אחד של עץ עשוי 'כרותות ארזים'[32]. בין ההיכל לקדש הקדשים נבנה כותל בעובי אמה ובו פתח ודלתות ועליו פרוכת. כותל זה נקרא בתלמוד 'אמה טרקסין'. הבית היה מעוטר בעיטורים ופיתוחים שונים, כגון, תימורות, מקלעות-כרובים ופטורי ציצים[33], שהם מיני עיטורים שונים. כן נעשו בו דלתות עם ציפוי זהב, ואף רצפת ההיכל וקדש הקדשים היתה מצופה זהב. כן נקבעו בכתלי הבית חלונות בצורה מיוחדת 'חלוני שקופים אטומים'[34].
כלי המקדש בהיכל ומחוצה לו
ערך מורחב – כלי המקדש
מדברי חז"ל עולה, שכמה מכלי המקדש שימשו הן במשכן, והן בבית ראשון וכך בבית שני. וכגון, האבוב, הצלצל והמכתשת[35].
להלן הכלים השונים ומקומם במקדש:
א. הכלים שבקדש הקדשים: במרכז, על אבן השתיה עמד ארון הברית שעשה בצלאל, ועליו הכרובים הסוככים בכנפיהם על הכפורת. בצידי הארון העמיד שלמה שני כרובים נוספים, שגובהם עשר אמות וכנפיהם נפרשו לכל רוחב קדש הקדשים מכותל אל כותל[36]. מובא בתלמוד, שבצד הארון עמד שמן המשחה, שכן, הניחו בצד הארון כלים שונים, את צנצנת המן, וצלוחית שמן המשחה, ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה, וארגז ששיגרו פלישתים דורון לאלהי ישראל[37]. מצינו דעה, שספר התורה שכתב משה, הונח על גבי מדף הצמוד לארון, או על גבי הארגז ששיגרו הפלישתים. ולדעה אחרת הונח הספר בארון מיוחד סמוך לארון הברית[38].
ב. הכלים בהיכל: שלשת הכלים הקבועים בהיכל עמדו במקומם כבמשכן, עם זאת, הוסיף שלמה על המנורה שעשה משה עוד עשר מנורות זהב, סך הכל אחד עשר מנורות[39]. כך גם באשר לשולחן שעשה משה הוסיף עליו שלמה עוד עשרה שולחנות זהב, ובסך הכל אחד עשר שולחנות[40]. מזבח הקטורת שעשה משה עמד במרכז ההיכל בחלקו הקידמי, בין השולחנות שמצפון והמנורות שמדרום. שלמה ציפה את המזבח לוחות ארז ובכך הרחיב את מידתו לשתי אמות על שתי אמות בגובה שתי אמות[41].
ג. באולם: בפתח האולם, מימין ומשמאל לכניסה, העמיד שלמה שני עמודי נחושת נפלאים למראה, ושמותם: יכין ובועז[42].
ד. בעזרה: ליד פתח האולם מצד דרום, עמד כיור הנחושת שעשה משה, ומשני צידיו הוסיף שלמה עשרה כיורים על גבי מכונות[43], חמישה מצד דרום סמוך לכיור משה. מאידך, היו חמישה כיורים מצד צפון לכיור משה, אך אלו היו בצפון העזרה על כתף הבית הצפוני[44]. עוד מובא בכתובים, שים הנחושת שעשה שלמה – ה'ים של שלמה', אף הוא עמד בעזרה מצד צפון[45]. מאידך מצינו מישפירש, שה'ים' עמד בעזרה מצד דרום[46].מזבח העולה עמד במרכז העזרה ומידותיו עשרים ושמונה אמה על עשרים ושמונה אמה בגובה עשר אמות[47].
השראת שכינה
מדברי חז"ל עולה, שבית ראשון נתייחד בכך שהיו בו חמישה דברים המעידים על השראת שכינה, והם: 'ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים'. והסבירו הפרשנים, ש'ארון כפורת וכרובים' - דבר אחד הם, וה'אש' – היא אש של מעלה, שהיתה רבוצה כארי, ו'רוח הקודש' פירושו - גילוי נבואי, ו'אורים ותומים' הם אבני החושן - שלא היו משיבים[48]. ויש אומרים, שהדברים שחסרו הם: 'אש, וארון, ואורים ותומים, ושמן המשחה, ורוח הקודש'[49]. בגלל חסרון רוח הקודש פסקה נבואה מישראל, ואחרוני הנביאים עמדו לישראל רק בראשית ימי הבית השני, והם, חגי, זכריה ומלאכי - חותמי הנבואה[50].
בית ראשון בעת פירוד ממלכת יהודה וישראל
תקופת בית ראשון משתרעת על פני ארבע מאות ועשר שנים בהן מלכו בירושלים עשרים ואחד מלכים משלמה עד צדקיהו. לאחר מות שלמה קיבל רחבעם את המלוכה ומלך תחת אביו, אך המלכות התפצלה לשנים: האחת - מלכות יהודה אשר כללה את שבטי יהודה ובנימין, והאחרת - מלכות ישראל. תחומי מלכות רחבעם כללו את נחלות השבטים הדרומיים בארץ ישראל, ובכך חדל המקדש בירושלים מלהיות המרכז הרוחני של העם כולו. עם זאת, היו אנשים משבטי ישראל הצפוניים שהצטרפו לממלכת יהודה, כדי לעבוד את ה' במקדשו, כגון, מאפרים ומנשה ומשמעון[51]. כן מובא בכתובים, שעולי רגל רבים משבטי ישראל 'נתנו לבבם לבקש את אלקי ישראל ובאו לזבוח לה[52] במקדשו.
בשנים הראשונות חיזקו עולי הרגל את המלך רחבעם ואת מלכותו, שכן הלך בדרך ה'[53]. כן מצינו תיאור, בדבר הכהנים והלויים המתגוררים בערי הלויים במלכות ישראל, אשר עברו מעריהם והצטרפו למלכות יהודה[54]. המלך הראשון שקם לשבטי ישראל בצפון, ירבעם בן נבט, מנע בכוח הזרוע מן השבטים הצפוניים מלעלות לרגל, והעמיד כתחליף למקדש שני עגלים, האחד בבית אל והשני בדן. כך נותקו השבטים הצפוניים שבמלכות ישראל מן המקדש[55]. לביצוע גזירתו הציב ירבעם 'פרוזדאות' (מערכת מחסומים ושומרים) בדרכים, כדי למנוע מן העם לעלות לירושלים. מצינו, עם זאת, שהיו רבים שעקפו את השומרים בדרכים שונות ועלו לירושלים להבאת ביכורים, וכן להביא קרבן עצים על גבי המזבח[56]. אף אביה בנו של ירבעם יצא כנגד אביו וביטל את הפרוזדאות שהעמיד אביו, ובכך פתח את הדרך לעולי הרגל לעלות לירושלים[57]. בין האנשים שעלו לירושלים למרות הפרוזדאות, מציינים חז"ל את יונה הנביא אשר עלה בחג הסוכות לשמוח בשמחת בית השואבה, ושם שרתה עליו רוח הקודש וזכה לנבואה[58]. כך גם אשתו של יונה הנביא עלתה והביאה עמה עולת ראיה[59].
עוד מובא במדרש בענינו של נבות היזרעאלי, ש'היה קולו נאה, והיה עולה לירושלים, והיו כל ישראל מתכנסין לשמוע את קולו. פעם אחת לא עלה, והעידו עליו בני בליעל ואבד מן העולם. מי גרם לו? על ידי שלא עלה לירושלים בראייה לכבד את הקב"ה ממה שחננו'. הדבר מלמד, שאף בתקופת אחאב היו יחידים וקבוצות שעלו ברגלים לירושלים[60]. פרוזדאות אלו בוטלו בימי הושע בן אלה בתאריך ט"ו באב, ויום פתיחת המחסומים נקבע כיום חג לישראל לדורות[61].
ניתן לחלק את שנות קיומו של המקדש לשלש תקופות עיקריות, כדלהלן:
תקופת אסא – עד תקופת יותם
תקופת זו נמשכה למעלה ממאתים שנה. מן הכתובים עולה, כי בתקופה זו נעשה מאמץ מצד מלכי יהודה לקיים את העבודה במקדש, זאת, למרות קשיים ומלחמות שנערכו בסביבות ירושלים מדי פעם. מלחמות אלו נערכו הן מצד מלכות ישראל בצפון, והן מצד מצרים ארם ואשור. אחד המלכים שהתמיד בחיזוק העבודה במקדש במשך ארבעים שנה, חידש את המזבח, והגביר את העליה לרגל[62], נאלץ עם זאת לעמוד במלחמה מתמדת עם מלכות ישראל. בימי המלך יהושפט התרכז העם סביב המקדש, ובעת מלחמה שאירעה, עלו כולם לחצרות המקדש והרבו תפילה. לאחר מפלת האויבים שבו כולם לחצרות המקדש להודות ולהלל לה' על התשועה[63]. יהושפט הוסיף ובנה במקדש את 'החצר החדשה'. לפי המבואר בתלמוד התקינו חכמים בהקשר לחצר זו הלכות מיוחדות[64]. במהלך השנים הפכה חצר זו ל'עזרת נשים'[65]. מלך אחר שעשה לתיקון המקדש וחצרותיו היה יואש, אשר נותר מזרע בית דוד לאחר שעתליה הוציאה רבים מבני המשפחה להורג. יהושבע בת המלך לקחה את הילד יואש והצפינה אותו בבית ה' שש שנים. יהוידע הכהן המליך את יואש תחת עתליה במעמד מיוחד בחצרות המקדש[66]. משגדל יואש ערך בדק בית במקדש, ומובא בכתובים תיאור מפורט של שיטת גביית הכספים והיעדים אליהם הפנו את כספי בדק הבית לחידוש פני המקדש[67]. יותם בן עוזיה אף הוא הוסיף ובנה את ה'שער העליון' בבית ה', כחלק מחידוש פני המקדש[68].
תקופת אחז עד תקופת יאשיהו
תקופה שניה של מלכים המתוארת בתנ"ך משתרעת על פני כמאה ושלשים שנה. תקופה זו מאופיינת בהפסקות בעבודת המקדש בעקבות עלייתם למלכות של מלכים שהרשיעו את דרכם. אחד המלכים אשר בימיו חלה הפסקה בעבודת המקדש, היה המלך אחז אשר הכניס צלם להיכל וביטל את העבודה בשלבים[69]. המלך ערך שינויים בעבודה על גבי המזבח. כן הוריד את הכיורים מעל המכונות שעשה שלמה והניחם על הארץ. בנוסף לכך הוריד את הים שעשה שלמה מעל גבי השוורים והניח אותו ארצה[70]. לאחר כל זאת סגר את דלתות ההיכל, כדי למנוע מן הכהנים לעשות את עבודתם[71]. אחריו קם חזקיהו אשר נמנה על מלכי יהודה הצדיקים, ופעל לחדש את העבודה במקדש לאחר תקופה של ביטול העבודה בימי אחז אביו. חזקיהו טיהר את המקדש מן השיקוצים, הכשיר מחדש את הכהנים והלויים לעבודתם לאחר תקופה בה שבתו מן העבודה. כן חנך את המקדש בקרבנות לרוב ובשירה ונגינה של הלויים. טיהור המקדש נעשה בסמוך לחג הפסח והמלך הוציא קול קורא בכל השבטים - גם בממלכת ישראל - לבוא לחגוג את הפסח בירושלים. רבים נענו ובאו, וכך נחוג הפסח ברוב עם ובשמחה[72].
אחריו קם מנשה בנו, ושוב חלה הפסקה בעבודת המקדש. מנשה העמיד פסל בהיכל והקים מזבחות בהר הבית ובירושלים[73], עם זאת בסוף ימיו עשה תשובה, הרס את המזבחות שבנה, הקים את המזבח מחדש והקריב עליו קרבנות תודה ושלמים. כן חייב את שבט יהודה לעבוד את ה' במקדשו[74]. בימי אמון בן מנשה שוב חלה הפסקה קצרה בעבודת המקדש, שכן זיבח לפסלים.[75] עבדיו קשרו עליו והרגוהו, והעם המליך את יאשיהו אשר פעל רבות לחידוש העבודה במקדש. בימיו נערך בדק בית יסודי בהיכל, בחצרות ובלשכות. במהלכו נמצא בקדש הקדשים ספר התורה שכתב משה כשהוא פתוח בפרשת התוכחה, ומשם למדו ישראל כי החורבן מתקרב[76]. יאשיהו פעל לא רק בארץ יהודה אלא גם בין השבטים במלכות ישראל. המלך הרס את מקום עבודת העגל בבית אל ועבר בכל שבטי ישראל להשיבם אל התורה. לאחר מכן קיים במעמד כל ישראל את חג הפסח ברוב עם[77], ומתואר בכתובים, ש'לא נעשה פסח כמוהו בישראל מימי שמואל הנביא... וכל יהודה וישראל הנמצא ויושבי ירושלים'[78]. תיאור זה בא לומר, שבפסח זה היו שותפים למעמד גם כמה משבטי ישראל, אלו שנותרו לאחר כיבוש מלך אשור בצפון והגליית חלק מן השבטים הצפוניים. מבואר במפרשים, שפסח זה התייחד ביחס לקודמיו באיחוד השבטים סביב המקדש בהקרבת קרבן פסח. כאמור, בימי יאשיהו התגבר החשש בישראל כי החורבן קרב, במיוחד לאור דברי חולדה הנביאה, לפיכך גנז יאשיהו את הארון במעבה האדמה במבנה מיוחד שהותקן לכך עוד בימי שלמה[79].
במהלך מאות השנים בהן עמד הבית על תילו נערכו מסעות מלחמה מצד מלכי הצפון והדרום בניסיון לכבוש את ירושלים. בימי רחבעם עלה שישק מלך מצרים ולקח מאוצרות בית ה' ומאוצרות המלך והביא מצרימה[80]. כעין זה אירע בימי אסא אשר לקח מאוצרות המקדש ונתן למלך ארם כדי שיסיר מעליו את האיום מצד בעשא מלך ישראל[81]. אף יואש נמנה על המלכים שנאלצו להעמיד את אוצרות המקדש להצלת ירושלים מפני מלך ארם[82]. אחז שלח מאוצרות המקדש למלך אשור כדי להסיר מעליו את אימת מלך ישראל ומלך ארם שצרו על ירושלים[83]. אף חזקיהו נאלץ לקצץ את דלתות ההיכל שהוא עצמו ציפה אותן זהב ושלחן ככופר למלך אשור[84]. המלך יהויקים שהומלך על ידי פרעה נכה מלך מצרים העלה מס כבד בכסף וזהב למלך מצרים[85].
תקופת החורבן לשלביו
הנסיונות החוזרים ונישנים לכבוש את ירושלים, שימשו כהתראה בפי הנביאים על החורבן המתקרב, תוך קריאה ליושבי ירושלים ויהודה להיטיב את דרכם ולהציל את ירושלים מחורבן. חורבן בית ראשון בא בשלבים: בתקופת המלך יכוניה (יהויכין) הטיל מלך בבל מצור על ירושלים. כדי למנוע את חורבן העיר והמקדש יצא יכניה מירושלים ומסר עצמו למלך בבל[86]. עם כניעת העיר נלקחו ממנה עשרת אלפים מחשובי העיר, שרי המלך ועבדיו, וכן החרש והמסגר, ולא נותרו אלא דלת העם. מלך בבל נטל עמו את אוצרות המקדש, גם את כלי הזהב שהעמיד שלמה בהיכל, המנורות והשלחנות אשר שרדו מן המלחמות שעברו על העיר, אף אותם קצץ מלך בבל ולקחם עמו בבלה[87].
צדקיהו המלך היה אחרון מלכי בית דוד בירושלים. צדקיהו הומלך על ידי מלך בבל, אך מרד בו. נבוכנאצר צר על ירושלים וסמוך לנפילתה ניסה צדקיהו להמלט ממנה, אולם נלכד בדרך ליריחו. המלך ובניו הובאו לרבלה סמוך לנהר פרת, שם ישב נבוכדנאצר. משהובא צדקיהו לפניו ציוה לשחוט את בניו לעיניו - 'ואת עיני צדקיהו עיור'[88]. באותו מקום הרג נבוכדנאצר את הכהן הגדול 'שריה כהן הראש', אחרון הכהנים הגדולים בימי בית ראשון. בכך נסתיימה שלשלת מלכי בית דוד ושלשלת הכהנים הגדולים בימי הבית הראשון[89].
צבאות בבל נכנסו להיכל בשבעה באב, ובתשעה באב בין הערביים התחילו להצית את בית המקדש וכך בער כל יום עשירי באב[90]. בכך הגיעה לקיצה תקופת בית ראשון. חז"ל מונים בין הסיבות לחורבן הבית הראשון את שלושת העבירות החמורות שבתורה: גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה[91]. בשלהי ימי הבית הראשון ניבא ירמיהו על חורבנו, עם זאת ניבא גם כי עתיד המקדש להבנות, ככתוב: 'כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם'[92].
מן המדרש
שלשלת המלכים ויחסם למקדש
'החדש הזה לכם... עד שלא הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, ברמז הודיע להם, שאין המלכות בא להם עד שלשים דור.... החודש שלשים יום - ומלכות שלכם שלשים דור. הלבנה בראשון של ניסן מתחלת להאיר, וכל שהיא הולכת מאירה עד חמשה עשר ימים ודיסקוס [עיגול] שלה מתמלא. ומחמישה עשר עד שלשים - אור שלה חסר. בשלושים אינה נראית. כך ישראל: חמישה עשר דור מן אברהם ועד שלמה. אברהם התחיל להאיר... בא יצחק אף הוא האיר... בא יעקב והוסיף אור... ואחר כך - יהודה, פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בועז, עובד, ישי, דוד. כיון שבא שלמה נתמלא דיסקוס של לבנה... מה הקב"ה שולט מסוף העולם ועד סופו... כן שלמה מסוף העולם ועד סופו... הרי נתמלא דיסקוס של לבנה. ומשם התחילו המלכים פוחתין והולכין... ובן שלמה רחבעם, ובן רחבעם אביה, ובנו אסא, יהושפט, יהורם, אחזיהו, יואש, אמציהו, עזיה, יותם, אחז, יחזקיה, מנשה, אמון, יאשיהו, יהויקים, [יכניה]. כיון שבא צדקיהו, דכתיב - ואת עיני צדקיהו עיור, חסר אורה של לבנה... עד שאיבד צדקיהו את עיניו [וכבה אור הלבנה] וחרב בית המקדש'[93]. יש להעיר, שמתקופת שלמה עד צדקיהו נמנו בתנ"ך עשרים דורות של מלכים, ולא חמישה עשר כדברי המדרש. אולם נראה, שחז"ל לא מנו חמישה מלכים אשר פגעו בקדושת המקדש: עוזיהו, אחז, מנשה, אמון, יהויקים.
הערות שוליים
- ↑ סוטה ט, א.
- ↑ מלכים א פרקים ו - ח. דברי הימים א פרק כח. ודברי הימים ב פרקים ב - ז.
- ↑ רמב"ם בית הבחירה א, ד: 'וכן בנין העתיד להבנות. אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל - אינו מפורש ומבואר. ואנשי בית שני - כשבנו בימי עזרא - בנוהו כבנין שלמה, ומעין דברים המפורשים ביחזקאל'.
- ↑ ראה ערך 'מצות בנין המקדש' במבוא, וראה ערך 'הכל בכתב', וכן ערך 'הרחבת העיר'.
- ↑ ראה יומא, כא, ב.
- ↑ יומא ט, א. ועיין שם בהגהות הגר"א הכותב שהיו שם שנים עשר כהנים גדולים. וראה בתוספות שם ד"ה 'ולא שמשו' הכותב בשם ריב"א שהיו בו שמונה כהנים גדולים.
- ↑ ראה הרחבת דברים בערך 'דוד', וכאן הובאו הדברים בקצרה.
- ↑ ראה זבחים נד, ב.
- ↑ שמואל ב כב,טז-כה. דברי הימים א כא,יד.
- ↑ דברי הימים א כב, א.
- ↑ ראה רמב"ם בית הבחירה א, ג. שמאותה שעה נאסר להקריב קרבנות במקום אחר.
- ↑ סוכה נג, א.
- ↑ זבחים כב, א. תוספות ד"ה 'והואיל'.
- ↑ דברי הימים א כד ז-יח. ותוספתא תענית פרק ב.
- ↑ דברי הימים א כד, יט. כו, ו.
- ↑ עיין ערך 'דוד'.
- ↑ שם כח,יט. וראה מדרש שמואל טו, ג. וראה ערך 'מגילת בית המקדש'.
- ↑ ראה ערך 'הכל בכתב'.
- ↑ מלכים א ה, כט.
- ↑ מלכים א ה, כח.
- ↑ מלכים א ז, יד.
- ↑ מלכים א ה, כג.
- ↑ מלכים א. ה, לא.
- ↑ מלכים א ו, לח.
- ↑ מועד קטן ט, א.
- ↑ דברי הימים ב ז, ט.
- ↑ שם ו, ב-ג.
- ↑ שם ו, כ.
- ↑ שם, כמובא בפסוקים ב, ג. וכן בפסוק כ. באשר לגובהו של ההיכל, מתקיים דיון בין הפרשנים. הפרשן לדברי הימים-ב ג, ד. כותב, שהיו על גבי ההיכל שלש עליות של שלושים שלושים אמה כל אחד וביחד מאה ועשרים אמה. אולם הדבר עומד בסתירה לדברי חז"ל בבבא בתרא ג, א. האומרים על המקדש השני: 'גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון', שבית שני שגובהו מאה אמה, גדול בקומה ובשנים מן הראשון. לפיכך יש לומר, שההיכל של בית ראשון התנשא לגובה תשעים אמה, זאת, מאחר שבאשר לחלל ההיכל פנימה נאמר, שהיה גובהו שלושים אמה. בנוסף לכך נאמר, שדוד מסר את תכנית בית המקדש לבנו, ומסר לו את 'גנזכיו ועליותיו', כוונת הפסוק לומר, שהוסיף על הקומה הראשונה סך ששים אמה, לשתי העליות הנוספות, ומתוך הענין נראה שגובה כל אחת מהן שלושים אמה, וביחד תשעים אמה.
- ↑ מלכים ו, ב.
- ↑ דברי הימים ב ג,ד.
- ↑ מלכים א ו, לו. מידת העזרה של בית ראשון אינה מפורשת, ועיין ערך 'בית שני', שמידות העזרה בבית שני היו מאה שמונים ושבע אמות אורך, על מאה שלושים וחמש רוחב. מן הראוי להעיר, שמה שבנה שלמה את כתלי העזרה בשלשה נדבכים מאבן והרביעי מעץ, הקשו על כך בראש בשנה ד, א. כיצד עשה שלמה בית עם נדבכי עץ, הרי בכך תשלוט בו האש, וכמובא שם, שלכן בנה דריוש את ההיכל עם נדבכי עץ כדי שיהא קל לשורפו? עיין שם מה שתירצה הגמרא. וניתן להוסיף על התירוצים שם, ששלמה בנה רק את כתלי העזרה באופן זה, אך ההיכל עצמו נבנה כולו מ'אבנים גדולות אבנים יקרות'.
- ↑ מלכים א ו, כט.
- ↑ מלכים א, ו, ד.
- ↑ ערכין י, ב.
- ↑ מלכים א ו, כג-כח. ועיין בבא בתרא צט, א.
- ↑ יומא נב, ב.
- ↑ ראה ערך 'ארון'.
- ↑ שם ז, מז-מח.
- ↑ דבה"י ב ד, ח. באשר לצורת עמידת המנורות והשולחנות בהיכל, עיין מנחות צח, ב. וכן בערך 'מנורה' ו'שלחן'.
- ↑ מלכים א ו,כ. על פי ביאור הגר"א למלכים עיין שם.
- ↑ שם ז, טו.
- ↑ מלכים א ז, כז.
- ↑ שם ז, לט: 'ויתן את המכונות חמש על כתף הבית מימין וחמש על כתף הבית משמאלו'. ובברייתא דמלאכת המשכן יב מבואר, שהיו ליד כיורו של משה, וכן הוא ברד"ק שם עיין שם. אם כי בפסוקים לא נזכר הכיור שעשה משה.
- ↑ מלכים א, ז, לט. ועיין רש"י שם.
- ↑ רד"ק שם. לשתי הדעות הנ"ל יש לשאול, איך יתיישבו הפירושים עם המובא בירושלמי יומא ג, ח. האומר, שהים היה 'בית טבילה לכהנים'. הדבר תמוה, כיצד יכנסו כהנים טמאים ליטהר בעזרה. כמו כן, קיימת בעיית צניעות? לפיכך יש לומר, שהים היה מחוץ לעזרה, ובמבנה המאפשר טבילה בצניעות. וראה ערך 'ים של שלמה'.
- ↑ דברי הימים ב ד, א. רמב"ם בית הבחירה ב, ג-ה.
- ↑ יומא כא, ב. ורש"י שם.
- ↑ ירושלמי תענית ב, א.
- ↑ עם זאת למרות חסרון רוח הקודש היו משתמשים בבת קול, ראה יומא, ט, ב. כן היו כהנים גדולים שזכו לאחת ממדרגות רוח הקודש, ראה ערך 'כהנים גדולים'.
- ↑ דברי הימים ב טו, ט.
- ↑ דברי הימים ב יא, טז.
- ↑ דברי הימים ב יא, טז.
- ↑ דברי הימים ב יא, יד.
- ↑ מלכים א יב.
- ↑ תענית כח, א.
- ↑ מועד קטן כח, ב. וזוהר חדש כ, א.
- ↑ ירושלמי סוכה ה, א.
- ↑ עירובין צו, א.
- ↑ ילקוט שמעוני מלכים א רמז רכא.
- ↑ תענית ל, ב. וירושלמי תענית ד, ז.
- ↑ דברי הימים ב טו, ח.
- ↑ דברי הימים ב כ, טז.
- ↑ זבחים לב, ב.
- ↑ תוספות זבחים לב, ב. ד"ה 'שחידשו'.
- ↑ מלכים ב יא, יב.
- ↑ מלכים ב יב,ח-יז.
- ↑ מלכים ב, טו, לה. עיין בפרשנים שם. ועיין ברמב"ם בית הבחירה ה, ה. שהכוונה היא לשער המזרח של העזרה (שער ניקנור).
- ↑ סנהדרין קג, ב.
- ↑ מלכים ב טז.
- ↑ דבה"י ב כח,כד.
- ↑ דברי הימים פרקים כט – ל. וראה ערך חזקיהו.
- ↑ מלכים ב כא.ז
- ↑ דבה"י ב לג, יז.
- ↑ דברי הימים ב, לג, כב.
- ↑ מלכים ב כה,ה.
- ↑ שם לב,לה מלכים ב כג,כא-מג
- ↑ דברי הימים ב לה, יח. ועיין רש"י שם.
- ↑ שם לה, ג. יומא נב, ב. וראה ערך 'ארון הברית', וכן ערך 'גניזה'.
- ↑ מלכים א יב, יד. יש מן החוקרים המנסים לפענח את התיאורים בארמונות כרנך במצרים, שם מתוארים כלים שונים שהובאו מירושלים, ויש מקום להשערה שאלו כלי המקדש שנלקחו על ידי שישק למצרים.
- ↑ דברי הימים ב טז, ב.
- ↑ מלכים ב יב, יח.
- ↑ מלכים ב טז,ח.
- ↑ מלכים ב יח, טז. ברכות י, ב.
- ↑ מלכים ב כג, לד.
- ↑ במסכת מידות ב, ו. מובא שיכניה יצא משער מסוים בצפון המקדש. נראה, שבטרם צאתו אל מלך בבל עמד לתפילה בשער זה להצלתו ולהצלת המקדש. לפיכך ראו לנכון אנשי בית שני לקרוא שער זה על שמו. עיין ערך שער יכניה.
- ↑ מלכים ב כד, יד. דברי הימים ב לו, י.
- ↑ מלכים ב כד, יח.
- ↑ מלכים ב, כה, א – ח.
- ↑ ברייתא תענית כט. עיין ערך 'חורבן'.
- ↑ יומא ט, ב.
- ↑ ראה מגילה יא, ב. על פי ירמיהו כט, וכן דניאל ט. וראה ירמיהו כה, יב.
- ↑ שמות רבה טו, כו.