אם ראית משהו שכדאי לתקן/לשפר באתר, מוזמן לכתוב לנו פה
קרבנות המצורע
קרבנות המצורע: קרבנות שמביא המצורע ביום השמיני לטהרתו. מצורע שנרפא ונטהר, מצות עשה בתורה היא, שיביא קרבן לטהרתו ביום השמיני[1], שנאמר: "וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה תמימה"[2]. כלומר, יביא שני כבשים לעולה ולאשם, וכבשה אחת לחטאת[3]. יחד עם האשם מביא המצורע לוג שמן, אשר ממנו ומדם האשם מזה הכהן על המצורע, כמו כן מזה 'לפני ה, כלומר, אל מול קדש הקדשים[4]. בכך נשלמת טהרת המצורע, ומעתה מותר לו להכנס לעזרה להקרבת קרבנות, כן הותר לו לאכול מן הקדשים.[5] קרבן המצורע: לאחר שהמצורע נטהר מצרעתו - סופר שבעה ימים וטובל ביום השביעי. למחרת מביא את קרבנו המפורש בתורה: כבש לעולה, כבש לחטאת וכבש לאשם[6]. כל עוד לא הביא המצורע את קרבנו, אף על פי שטהר מטומאתו, וטבל והעריב שמשו, לא נגמרה טהרתו כדי להכנס לעזרה, כמו כן נאסר עליו לאכול מן הקדשים עד שיביא את קרבנו[7]. המצורע מביא כתוספת לקרבנותיו לוג שמן ונסכים מן הסולת ומן השמן. מיוחד הוא קרבן המצורע, שאף שאין מביאים נסכים לאשם ולחטאת, חטאת המצורע ואשמו הם קרבנות יחידים הקרבים עם נסכים[8], זאת, כמפורש בתורה, שיש להביא - "שלושה עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן"[9]. ודרשת חכמים היא, שהכוונה היא שיש להביא עשרון בלול ברביעית ההין שמן עם כל אחד מכבשי המצורע[10]. הבדל נוסף בין האשם האמור בתורה לבין אשם מצורע, שהאשם האמור בתורה בא מן הכבשים בני שנתיים, כלומר, איל*, ושוויו לפחות שני שקלי כסף, חוץ מאשם מצורע ואשם נזיר שהם בני שנה ורשאי להביאם בכל ערך שהוא[11]. לפני שהמצורע נטהר ורשאי להיכנס למחנה, אינו רשאי להקריב את קרבנותיו לעזרה אף לא ביד שליח[12]. קרבן מצורע עשיר ועני: קרבן מצורע הוא מן הקרבנות המוגדרים כ'עולה ויורד'[13], היינו, לפי יכולתו – עשיר או עני. לפיכך, מצורע עני, שאין ידו משגת להביא שלושה כבשים, מביא כבש לאשם עם נסכיו ועם לוג שמן, ושתי תורים או שני בני יונה - אחד לעולה ואחד לחטאת[14]. מצורע שהביא קרבן עני, ולפני שהקריבו - העשיר, או להיפך, שהיה עשיר, והעני קודם שיקריב קרבנותיו, יש אומרים, שהזמן הקובע הוא זמן הקרבת החטאת[15], ויש אומרים: הקרבת האשם[16]. כתבו הראשונים להלכה, שהכל הולך אחר האשם, ולכן, אם בשעת שחיטת האשם היה עשיר - ישלם קרבן עשיר, ואם העני, יכול להשלים את קרבנותיו בשני בני יונה כקרבן עני[17]. קרבן מצורע דל בציור נראה מצורע המביא את קרבנותיו לכהן. המצורע לאחר גילוחו ביום השמיני עומד בשער ניקנור, ומחזיק בידיו שני בני יונה. כן הביא כבש ולוג שמן מביתו, שכן מדובר במצורע דל, שאין ידו משגת להביא שלשה קרבנות מן הכבשים. סדר הקרבת קרבנות המצורע: ביום השמיני לטהרתו נכנס המצורע לעזרת נשים וטובל ב'לשכת המצורעים'*, מפני שהיה רגיל בטומאה ושמא לא נזהר ונטמא בשנית[18]. המצורע מביא את קרבנותיו אל פתח עזרת ישראל, ועומד בתוך שער ניקנור*, שחללו לא נתקדש[19], שנאמר: "והעמיד... את האיש המיטהר... לפני ה' פתח אוהל מועד"[20]. המצורע אינו נכנס לעזרה מפני שמחוסר כיפורים אסור בכניסה לתחום העזרה המקודשת[21]. תחילה מקריב הכהן את כבש האשם, אף שבכל מקום החטאת קודמת לאשם, בקרבנות המצורע הדין הוא שהאשם קודם, מפני שעל ידו נעשה הכשר המצורע, היינו, מעתה מותר המצורע באכילת קדשים ובכניסה למקדש[22]. את כבש האשם מניף הכהן לפני השחיטה בעודו בחיים עם לוג השמן במזרח עזרת הכהנים[23]. יש אומרים, שהכהן והמצורע יחד מניפים את הכבש בפתח העזרה בשער ניקנור[24]. לאחר מכן סומך המצורע - העומד בחלל שער ניקנור בפתח העזרה - את שתי ידיו על ראש קרבנו, הנמצא בתוך העזרה[25]. לאחר הסמיכה שוחט הכהן את הכבש בצפון המזבח, ומקבלים את דמו שני כהנים, אחד מקבל את דמו בכלי כבכל קרבן[26], וכהן שני מקבל מדם האשם בידו הימנית[27]. הכהן שקיבל את הדם בכלי מוליכו וזורקו על המזבח - 'שתי מתנות שהן ארבע', ככל מתן דם של אשם[28]. לעומתו, הכהן שקיבל מדם האשם בידו מעביר את הדם לידו השמאלית, הולך אל המצורע, ונותן מן הדם בידו הימנית על תנוך אוזן המצורע הימנית, ועל בוהן ידו הימנית, ועל בוהן רגלו הימנית. ההזאה מתקיימת כשהמצורע מכניס את ראשו לתוך העזרה, וכן את בהונות ידיו לצורך ההזאה[29]. יש אומרים, שמכניס את ראשו, ידו ורגלו בבת אחת[30], ויש אומרים, שמכניס כל אבר רק בשעת ההזאה עליו[31], וכך נקבע להלכה[32]. לאחר מכן מקריב הכהן את חטאת המצורע, ולאחריה את עולתו[33]. אם הקדים הכהן חטאת לאשם, החטאת פסולה ותשרף[34]. הדם והשמן ניתנים על אוזן המצורע בידי שני כהנים, אחד נותן דם והשני נותן שמן, כלומר, לאחר מתן הדם על אוזן המצורע ובהונותיו, נוטל הכהן שנתן את הדם על אוזן המצורע מלוג השמן, ויוצק לתוך ידו השמאלית של חברו, אשר זרק את הדם על המזבח, וטובל הכהן השני את אצבעו הימנית בשמן שבידו השמאלית, ומזה מן השמן שבע פעמים לכיוון מערב מול מקום קודש הקדשים[35]. לפני כל הזאה צריך הכהן לטבול את אצבעו בשמן שבכף ידו[36]. לאחר מכן בא הכהן אל המצורע, ונותן מן השמן על מקום דם האשם: על התנוך ועל הבהונות[37]. את הנותר מן השמן שבכפו נותן על ראש המצורע[38]. יש מן התנאים שאומר, שאם לא נתן את השמן על הראש כיפר[39], להלכה נפסק כדעה האומרת שנתינת השמן על הראש מעכבת, ואם לא נתן לא כיפר[40]. שאר השמן מתחלק לכהנים, ונאכל בעזרה כקדשי קדשים[41], והוא ממתנות הכהונה שבמקדש[42]. אמרו חכמים: "אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה, אין צריך לשאול מהו, אלא מותר רקיקי מנחות ישראל, ולוג שמן של מצורע"[43]. דם ושמן על בוהן ימין בציור נראית כף היד של המצורע, המכניס את ידו לאויר העזרה. על בוהן ידו הימנית נראה הדם שהזה כהן אחד. כן נראה השמן על הבוהן שהזה על ידו כהן שני. נסכי המצורע נקנים במקדש מאת הממונה: אדם המביא את קרבנותיו למקדש, קונה את הנסכים מן הממונה על כך במקדש באופן הבא: את הכסף נותן לממונה על החותמות ב'לשכת החותמות'*, וזה נותן לו חותמות כפי הדרוש לקרבנותיו, שהם מעין קבלה לתשלום על הנסכים. את הנסכים עצמם מקבל מאת הממונה על הנסכים[44]. מצורע עשיר מקבל לכל נסכי קרבנותיו חותם אחד, שכתוב עליו 'חוטא', שכן הצרעת באה עליו מפני החטא[45], ובתמורה לחותם זה מקבל נסכים לצורכו, כלומר, לכל אחד משלושת הכבשים מקבל עשרון סולת, רבע ההין שמן ורבע ההין יין, ובנוסף לוג שמן[46]. אם היה מצורע עני: יש אומרים, שהיתה לו חותמת מיוחדת שכתוב עליה 'חוטא דל' והיא כוללת נסכי כבש ולוג שמן[47]. להלכה נקבע, שאין לו חותמת מיוחדת אלא נותנים לו חותמת 'גדי' שהיא סימן לנסכי הכבש, ואת לוג השמן הנוסף מביא מביתו[48]. אמרו חכמים: רשאי אדם להביא אשמו היום, ואת לוג השמן לאחר מכן, מפני שלוג השמן אינו תלוי בדם האשם, וכשיביא אותו, מזה הכהן ממנו שבע פעמים למערב, כמו כן, נותן מן השמן על תנוך האוזן ועל הבהונות אף על פי שאין שם דם[49]. טעם המצוה הדם והשמן על הראש, על האוזן ועל הבהונות – על שום מה? כתב הרמב"ן (ויקרא יד, יח): "במעשה דם האשם והשמן תהיה הכפרה הזאת... ובתורת כהנים... 'אם נתן – כיפר, ואם לא נתן - לא כיפר'... ולא ידענו מה ענין הכפרות הללו כולן?... אולי בצערו נתן תיפלה לאלהים [הטיל את העוול של מחלתו על אלהים] וזה טעם – 'מטומאתו' [שישוב מן הטומאה הרוחנית]. והעולה והמנחה יהיו לו כופר נפש, שיזכה ליטהר [ממחשבתו הרעה] ולשוב אל אהלו". ובתולדות יצחק שם כתב: "'ונתן הכהן על תנוך אוזן המטהר הימנית, ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית': לפי שחטא בכל אלו המקומות, שהיה קורץ בעיניו [בעת שסיפר לשון הרע] מולל ברגליו, מורה באצבעותיו. ועל האוזן - בעבור ששמע שמע שוא... ולשיכופר עוונו צריך, שמכאן ואילך לא יחטא באלו המקומות. ולזה ציוה שיתן על אלו המקומות שמן [בנוסף] על הדם... וזה לומר, שאחר שדמים לו על חטאותיו - יחזור בתשובה. ושמן [שנוסף] על אלו האיברים - אל יחסר. שהוא רמז לשכל, שיעשה בשכל כל דבריו [כי השמן מרמז על החכמה]. ואמר עוד – 'והנותר בשמן יתן על ראש המטהר', לפי שאפשר שעשה עוד רמיזות אחרות בראשו, ומכאן ואילך שמן על ראשו אל יחסר [ויזהר במחשבתו וברמיזותיו]".
הערות שוליים
- ↑ רמב"ם, ספר המצוות עשה עז; ספר החינוך מצוה קעו.
- ↑ ויקרא יד, י.
- ↑ שם יד, י - כ.
- ↑ שם יד, יד - יח.
- ↑ עיין ערכים: אשם מצורע. לוג שמן של מצורע. טהרת המצורע. עולת מצורע. ציפורי מצורע. לשכת המצורעים. מצורע.
- ↑ ויקרא יד, ח - י; נגעים יד, ז; רמב"ם שגגות י, ג; מחוסרי כפרה א, ד.
- ↑ כריתות ח, ב; רמב"ם מחוסרי כפרה א, א.
- ↑ מנחות צ, ב; רמב"ם מעשה הקרבנות ב, ב.
- ↑ ויקרא יד, י.
- ↑ מנחות צא, א; רמב"ם שם ב, ו.
- ↑ זבחים צ, ב; רמב"ם פסולי המוקדשין ד, כב.
- ↑ מועד קטן טו, ב; רמב"ם ביאת מקדש ב, יא.
- ↑ כריתות י, ב; רמב"ם שגגות י, א. ע"ע קרבן עולה ויורד.
- ↑ ויקרא יד, כא; רמב"ם שגגות י, ג; מחוסרי כפרה א, ג.
- ↑ נגעים יד, יא כדעת ר' שמעון.
- ↑ שם כדעת ר' יהודה.
- ↑ רמב"ם מחוסרי כפרה ה, ט. וראה גם שגגות י, י, וע"ע קרבן עולה ויורד.
- ↑ רמב"ם מחוסרי כפרה ד, א.
- ↑ סוטה ז, א; רמב"ם מחוסרי כפרה ד, ב.
- ↑ ויקרא יד, יב; סוטה ח, א.
- ↑ כלים א, ח; רמב"ם ביאת מקדש ג, ו - ז.
- ↑ זבחים צ, ב; רש"י שם; רמב"ם תמידין ומוספין ט, ח.
- ↑ ויקרא יד, יב; רמב"ם מחוסרי כפרה ד, ב. תנופה בעזרת כהנים, ראה: כלים א, ח; רמב"ם בית הבחירה ז, יט.
- ↑ תוספתא נגעים ח, ט; ראב"ד השגות, מחוסרי כפרה ד, ב. וראה ר"י קורקוס וכס"מ בדעת הרמב"ם.
- ↑ נגעים יד, ח; רמב"ם שם, ולדעת הראב"ד הסמיכה מיד לאחר התנופה.
- ↑ ע"ע קבלת הדם.
- ↑ נגעים שם; רמב"ם שם.
- ↑ נגעים שם; רמב"ם שם; מעשה הקרבנות ט, ב.
- ↑ ויקרא יד, יד; נגעים יד, ט; רמב"ם מחוסרי כפרה שם.
- ↑ דעת ר' יהודה נגעים שם.
- ↑ דעת חכמים שם.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ מנחות ה, א; רמב"ם מחוסרי כפרה ה, ג.
- ↑ ויקרא יד, טו - טז; נגעים יד, י; רמב"ם שם ד, ב.
- ↑ תורת כהנים מצורע פרק ג, ט; רמב"ם שם.
- ↑ ויקרא יד, יז; נגעים שם; רמב"ם שם.
- ↑ ויקרא יד, יח; נגעים שם; רמב"ם שם.
- ↑ דעת ר' יוחנן בן נורי נגעים שם.
- ↑ דעת ר' עקיבא שם; רמב"ם שם.
- ↑ רמב"ם מחוסרי כפרה ד, ב - ג.
- ↑ בבא קמא קי, ב; רמב"ם ביכורים א, ד; א, יג.
- ↑ זבחים צא, א.
- ↑ שקלים ה, ג - ד; רמב"ם כלי המקדש ז, יב.
- ↑ ערכין טו, ב; רמב"ם, פירוש המשנה שקלים ה, ג.
- ↑ שקלים שם; רמב"ם שם.
- ↑ דעת בן עזאי במשנה שקלים שם.
- ↑ דעת חכמים שם; ירושלמי שקלים ה, ג; רמב"ם כלי המקדש שם; ערוך השולחן העתיד כז, כב.
- ↑ מנחות טו, ב; רמב"ם מחוסרי כפרה ה, ד.