פרים ושעירים הנשרפים

פרים ושעירים הנשרפים חטאות פנימיות הנשרפות בבית הדשן מחוץ לירושלים.

הזאת הדם בחטאות הפנימיות - על מזבח הקטורת בהיכל
בציור נראה כהן גדול כשהוא מזה מדם 'החטאות הפנימיות', היינו, 'פר ושעיר הנשרפים', שהם חלק מעבודת יום הכיפורים. הכהן מזה על קרנות מזבח הזהב, ולאחר מכן על טוהרו של מזבח.

קרבנות החטאת שונים משאר קרבנות, ויש מהם שאינם נשרפים על המזבח החיצון, אלא דמם נזרק שבע פעמים כנגד הפרוכת שבהיכל, וארבע פעמים על קרנות מזבח הזהב.

אימוריהם של קרבנות אלו מוקטרים על אש המערכה במזבח החיצון, ושאר הבשר נשרף בבית הדשן אשר מחוץ לירושלים. חטאות אלו נקראות 'חטאות פנימיות'.

חלק מן הקרבנות הם קרבנות ציבור, כגון, פר העלם דבר, שעיר עבודה זרה, ושעיר יום הכיפורים. מאידך, יש מהם גם קרבנות יחיד, כגון פר כהן משיח ופר כהן גדול ביום הכיפורים.

פר העלם דבר של ציבור

קרבן זה מובא במקרה שחברי הסנהדרין הורו הוראה בשוגג להתיר דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, ועשו רוב ישראל כהוראתם, אזי מביאים ישראל פר לחטאת מכל שבט. הווידוי על הקרבן נעשה על ידי שלושה זקנים מזקני הסנהדרין.

אלה סומכים את ידיהם על הפר לפני שחיטתו ומתוודים על חטאם. קרבן זה אינו דוחה שבת וטומאה.

שעיר עבודה זרה

נאמר בתורה בעניין סנהדרין שהורו בשוגג להתיר עבודה זרה, ועשו רוב ישראל כהוראתם, מצות התורה היא, שכל שבט ושבט מישראל מביא שעיר לחטאת – וכן פר לעולה.

חטאת זו שונה בהלכותיה משאר חטאות הבאות עם קרבן עולה, שכן זו קרבה אחר העולה ולא לפניה. קרבן זה אינו דוחה שבת וטומאה.

שעיר יום הכיפורים: נאמר בתורה, בעניין שני השעירים שמטילים עליהם גורל ביום הכיפורים, שהשעיר שעלה עליו הגורל לה' הוא קרבן חטאת.

קרבן זה בא לכפר על טומאת מקדשיו וקודשיו, ואפילו על כניסה בטומאה למקדש במזיד, ואילו השעיר השני נשלח למדבר כשעיר לעזאזל.

על השעיר לה' שהינו חטאת פנימית - אין סמיכת ידיים ווידוי – כשאר החטאות הפנימיות. שעיר זה דמו מובא לקודש הקדשים, וכהן גדול מזה מדמו שמונה הזאות בין הבדים של ארון הברית.

בהמשך, מזה הכהן הגדול שמונה הזאות מדמו כנגד הפרוכת, וארבע הזאות על קרנות המזבח הפנימי. לבסוף מזה הכהן מדמו שבע הזאות על טוהרו של מזבח הקטורת. שעיר זה דוחה שבת וטומאה.

הזאה זו נעשית על ידי הכהן המקריב כל אחת מן החטאות הפנימיות.

פר כהן משיח

קרבן כהן משיח מובא במקרה שכהן גדול הורה בשוגג היתר לעצמו, זאת, בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. אם עשה כהוראתו, מביא לכפרתו פר המוקרב כקרבן חטאת פנימית. בקרבן זה סומך כהן גדול את ידיו על הפר ומתוודה על חטאו.

קרבן זה אינו דוחה שבת וטומאה. הלכה היא, שפר כהן משיח נוהג אך ורק בכהן המשוח בשמן המשחה*, ואינו נוהג בכהן מרובה בגדים* – אין נוהג קרבן זה.

פר כהן גדול ביום הכיפורים

ביום הכיפורים מביא כהן גדול קרבן משלו, לכפר בעדו ובעד בני ביתו, וכן בעד אחיו הכהנים. קרבן זה מוגדר כחטאת פנימית.

בטרם נשחט הפר סומך הכהן הגדול את ידיו עליו, ומתוודה שני וידויים: האחד - על העבירות שלו ושל בני ביתו, והשני – על עבירות אחיו הכהנים.

לאחר שנשחט הפר דמו מובא לקדש הקדשים, והכהן הגדול מזה שמונה פעמים מדם זה בין הבדים. לאחר מכן מזה מן הדם כנגד הפרוכת, ועל קרנות מזבח הזהב. קרבן זה דוחה שבת וטומאה.

פרים ושעירים הנשרפים – הלכות משותפות: פרים ושעירים הנשרפים הם חטאות פנימיות, ועל כן שחיטתם בצפון, קיבול דמם בכלי שרת גם הוא בצפון, והכהן המקריב אותם זורק מדם כל אחד, שבע הזאות על הפרוכת המבדילה בין הקדש לקדש הקדשים, ועוד ארבע הזאות מזה הכהן על קרנות מזבח הזהב. ההזאות על מזבח הזהב נעשות על ידי הכהן כשהוא עומד בין המזבח למנורה. הכהן מתחיל מקרן מזרחית צפונית, לאחריה צפונית מערבית, מערבית דרומית ודרומית מזרחית.

את שיירי הדם שופך הכהן על יסוד מערבי של המזבח החיצון בעזרה. אם לא שפך - אין הדבר מעכב את הקרבן. מחטאות אלו נוטלים את האימורים להקרבה על המזבח, ואילו בשרם ועורותיהם נשרפים בבית הדשן שנמצא מחוץ לירושלים.